Page 87 - יום שישי הגדול
P. 87
‫היסטורי נדיר‪ ,‬אמרו עליה חבריה‪ ,‬היא זכתה לסגור את הפרק ההיסטורי של שידורי המחתרות ‪ -‬ובו ביום‬
‫לפתוח את הפרק החדש של שידור ממלכתי‪.‬‬

‫בין המוזמנים היו בעליהן של שתי חברות הקלטה‪ ,‬ואלה התבקשו להקליט את הטקס‪ :‬לוסיאן זלצמן‪,‬‬
‫בעליה של חברת התקליטים "צליל" (חברה ארץ ישראלית להקלטה בע"מ)‪ ,‬והנס הלינגר‪ ,‬בעל אולפן‬
‫ההקלטות התל אביב "רדיו דוקטור"‪ ,‬ובנו רלף‪ ,‬בעצמו טכנאי הקלטות (באותה תקופה שימש גם טכנאי‬
‫הקלטות באולפן של קול ירושלים בבית עיריית תל‪-‬אביב ברחוב ביאליק)‪ .‬זלצמן יסד את חברת ההקלטות‬
‫שלו באפריל ‪ ,1947‬והיה מחלוצי תעשיית התקליטים בארץ‪ .‬באחד מחדרי דירת המגורים שלו ברחוב‬
‫אליהו ספיר בתל‪-‬אביב הקליט אמנים רבים‪ ,‬בהם ברכה צפירה‪ ,‬תקווה (אחותה של יפה ירקוני)‪ ,‬שרה‬
‫יערי‪ ,‬אברהם וילקומירסקי‪ ,‬חנה אהרוני‪ ,‬רבקה מחט‪ ,‬סוניה וורונקוב‪ ,‬אינה גובינסקה‪ ,‬נעמי צורי ואסתר‬
‫גמליאלית‪ .‬זלצמן היה איש ההקלטות של התזמורת הפילהרמונית (אז התזמורת הארצישראלית)‪ ,‬ומתוקף‬
‫קשרי העבודה המשותפים זכה להקליט את התזמורת בעת שהופיעה באולמות שונים בתל‪-‬אביב‪ .‬גם‬
‫הפעם‪ ,‬לקראת האירוע החגיגי הזה‪ ,‬נקרא להקליט את האירוע ולתעד את השתתפותה של התזמורת‬
‫במעמד המכובד‪ .‬זלצמן קיבל ב‪ 13-‬במאי מכתב מקרל סלומון‪ ,‬אז מנהל תוכניות המוזיקה של קול‬
‫ירושלים‪ .‬סלומון הכיר היטב את זלצמן בזכות ההקלטות של השירים העבריים שנעשו באולפני "צליל"‬
‫‪ -‬הקלטות ששודרו בתוכניות המוזיקה של קול ירושלים‪ .‬המכתב נכתב בשמו של המזכיר הכללי של‬
‫התזמורת‪ ,‬מר מנחם מהלר‪-‬קלקשטיין‪ ,‬ובו הזמין אותו להגיע למשרדי התזמורת לצורך מה שהגדיר "עניין‬
‫דחוף מאד"‪ .‬במכתב הוסיף עוד שש מילים‪" :‬עליך להיות מוכן להקלטה מחר בצהריים"‪" .‬אבי התייצב‬
‫במשרדי התזמורת"‪ ,‬סיפר בנו ברוך‪" ,‬ונפגש עם המזכיר הכללי‪ ,‬אשר גילה לו שמדובר בהקלטת טקס‬
‫הכרזת המדינה למחרת היום‪ ,‬ואף צייד אותו ברישיון כניסה מטעם מנהלת העם לבניין המוזיאון בשדרות‬

‫רוטשילד בתל‪-‬אביב כחבר התזמורת"‪ .‬רישיון הכניסה שמור עד היום בידי המשפחה‪.‬‬
‫לוסיאן זלצמן הגיע למוזיאון ‪ -‬בעבר ביתו של מאיר דיזנגוף‪ ,‬ראש העירייה הראשון של תל אביב ‪-‬‬
‫עם שני עוזרים‪ :‬פדור שנון וגיורא חנוך‪" .‬עזרתי לו להביא את הציוד‪ ,‬להרכיב אותו ולהביא לו מה שהוא‬
‫יצטרך"‪ ,‬סיפר גיורא חנוך‪ ,‬אז תלמיד תיכון בן ‪" .16‬הוא הציע לי לעזור לו‪ ,‬ואני קיבלתי את הצעתו‬
‫בשמחה"‪ .‬השלושה הניחו שני מיקרופונים על שולחן הנשיאות‪" .‬על אחד המיקרופונים כרך אבי סרט‬
‫בד שעליו הכיתוב 'צליל'"‪ ,‬סיפר ברוך זלצמן‪ .‬הכיתוב נראה היטב בצילומים של האירוע‪ ,‬שבהם מונח‬
‫המיקרופון מול המקום שבו עמד בן‪-‬גוריון ונשא את דבריו‪ .‬בתמונות אפשר לראות עוד שני מיקרופונים‬
‫מוצבים על השולחן‪ .‬מיקרופון אחד שימש לשידור הרדיו‪ ,‬והשני‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לצורך ההגברה באולם‬
‫עצמו‪ .‬השלושה התקינו את ציוד ההקלטה שלהם ‪ -‬מכונות לחריטת תקליטים ‪ -‬בחדרון שנמצא בקומה‬

‫השנייה‪ ,‬שבה ישבה התזמורת‪.‬‬
‫בגלל מצוקת המקום התבקשה התזמורת להגיע בהרכב מצומצם של ‪ 30‬נגנים‪ ,‬בניצוחו של גאורג‬
‫זינגר‪ ,‬ובסוף הטקס ניגנה את "התקווה"‪ .‬זו הייתה הפעם הראשונה‪ ,‬שבה נגינת ההמנון בשידור רדיו כבר‬

‫לא נחשבה ע ֵברה‪ ,‬אף שרשמית שלטון המנדט הבריטי טרם הסתיים‪.‬‬
‫רלף הלינגר סיפר‪ ,‬שהעיתונאי האמריקאי ארתור הולצמן‪ ,‬כתב של רשת שידור אמריקאית‪ ,‬אשר היה‬
‫בסוד העניינים וידע על המקום ועל השעה היעודה‪ ,‬סיפר לו מבעוד מועד על האירוע החשוב‪" .‬יומיים‬
‫לפני ההכרזה"‪ ,‬סיפר הלינגר‪" ,‬בא אלינו הולצמן נרגש ואמר‪' :‬אל תספרו לאף אחד‪ ,‬אבל בעוד יומיים‬
‫יכריז בן‪-‬גוריון על המדינה‪ ,‬מדינת היהודים‪ .‬תהיו מוכנים לעשות לי את הספוט שלי של ארבע דקות‬
‫וחצי‪ ,‬על תקליט של ‪ 30‬סנטימטר?'‪ .‬כמובן‪ ,‬אבא שלי אמר‪' :‬טוב‪ ,‬בסדר'‪ ,‬אבל אחרי שהולצמן הלך‪,‬‬
‫הוא אמר‪' :‬רלף‪ ,‬אתה יודע מה‪ ,‬לקחת ארבע דקות וחצי מטקס כזה חשוב‪ ,‬זו פשוט בושה‪ ,‬אנחנו צריכים‬

‫מדינה נולדת ‪85‬‬
   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92