Page 95 - יום שישי הגדול
P. 95
בקרבות על הדרך לירושלים -
ביום קום המדינה
יצחק רבין
בזמן המתואר בספרו האישי היה יצחק רבין בן 26ושימש כמפקד חטיבת "הראל" ,אחת
משלוש חטיבות הפלמ"ח ותשע החטיבות שהיו ל"הגנה" בימים הקריטיים ערב הקמת המדינה
סבלנו ממחסור בנשק .הלוחמים המעטים נופלים מהרגליים .אבידותינו קשות .כל לילה ,כל ניסיון
נוסף ,מביא עמו בשורת איוב :נופלים הטובים באנשי החטיבה ,שעוז רוחם ונכונות הקרב שלהם יירשמו
לנצח בדפיה המפוארים של מלחמת העצמאות.
הרוח הגדולה אינה נופלת .בלבבות מפעם רצון כביר .שום עם לא זכה ללוחמים כאלה .שום עם לא
הטיל על מעטים כל כך ,בנשק דל כל כך ,לכבוש לו את עצמאותו ולגונן עליה.
במצוקת לב זו נמהלה מרירות בבשורה הגדולה על הכרזת המדינה .מקלט רדיו ישן בבית פפרמן
במעלה החמישה שילח לחלל את קולו של דוד בן-גוריון ,המכריז על כינון מדינת ישראל .חיילים הלומי
עייפות ניסו לקלוט את משמעות הדברים .חייל אחד ,מכורבל בפינתו ,אפוס כוח ,פתח עין עייפה ,בהה
לתוך החלל ,התחנן" :חבר'ה ,תסגרו את זה ,אני מת לישון ...נשמע את ההכרזה מחר "...מישהו קם וסובב
את הכפתור .נשתררה דומייה מעיקה.
שתקתי .היה עצוב .לא כך חלמתי .איש מאיתנו לא חלם ,שכך נקבל את פניה של המדינה החדשה
שלנו .בלב קיננה דאגה .ידעתי שאנחנו נכנסים לשלב קשה מהקודם .יום לפני כן הזעיק אותי אליו מפקד
ירושלים ,דוד שאלתיאל .להסיר ספק אחרון ,סיפר לי ,כי בשבת 15 ,במאי ,יפלשו הצבאות הערביים
הסדירים לשטח המדינה בת היום האחד .היה שם גם פרץ עשת ,שבן-גוריון העריכו כמומחה צבאי ראשון
במעלה .הוא היה ראש המטה של יצחק שדה .אני רואה את פרץ עשת שוכב על הרצפה וממלמל" :הכל
אבוד ,הכל אבוד "...אני יודע שעשת טועה .אני מנסה להרגיעו .אני מאמין בכל לב ביכולתנו .אני מאמין
בלוחמים .אבל אני יודע :כמה רבים מהם לא יהיו אתנו להשתתף בחגיגות הניצחון...
יצחק רבין ,פנקס שירות ,ספריית מעריב ,1979עמ' .49-48
באותו יום ב93 -
ביום קום המדינה
יצחק רבין
בזמן המתואר בספרו האישי היה יצחק רבין בן 26ושימש כמפקד חטיבת "הראל" ,אחת
משלוש חטיבות הפלמ"ח ותשע החטיבות שהיו ל"הגנה" בימים הקריטיים ערב הקמת המדינה
סבלנו ממחסור בנשק .הלוחמים המעטים נופלים מהרגליים .אבידותינו קשות .כל לילה ,כל ניסיון
נוסף ,מביא עמו בשורת איוב :נופלים הטובים באנשי החטיבה ,שעוז רוחם ונכונות הקרב שלהם יירשמו
לנצח בדפיה המפוארים של מלחמת העצמאות.
הרוח הגדולה אינה נופלת .בלבבות מפעם רצון כביר .שום עם לא זכה ללוחמים כאלה .שום עם לא
הטיל על מעטים כל כך ,בנשק דל כל כך ,לכבוש לו את עצמאותו ולגונן עליה.
במצוקת לב זו נמהלה מרירות בבשורה הגדולה על הכרזת המדינה .מקלט רדיו ישן בבית פפרמן
במעלה החמישה שילח לחלל את קולו של דוד בן-גוריון ,המכריז על כינון מדינת ישראל .חיילים הלומי
עייפות ניסו לקלוט את משמעות הדברים .חייל אחד ,מכורבל בפינתו ,אפוס כוח ,פתח עין עייפה ,בהה
לתוך החלל ,התחנן" :חבר'ה ,תסגרו את זה ,אני מת לישון ...נשמע את ההכרזה מחר "...מישהו קם וסובב
את הכפתור .נשתררה דומייה מעיקה.
שתקתי .היה עצוב .לא כך חלמתי .איש מאיתנו לא חלם ,שכך נקבל את פניה של המדינה החדשה
שלנו .בלב קיננה דאגה .ידעתי שאנחנו נכנסים לשלב קשה מהקודם .יום לפני כן הזעיק אותי אליו מפקד
ירושלים ,דוד שאלתיאל .להסיר ספק אחרון ,סיפר לי ,כי בשבת 15 ,במאי ,יפלשו הצבאות הערביים
הסדירים לשטח המדינה בת היום האחד .היה שם גם פרץ עשת ,שבן-גוריון העריכו כמומחה צבאי ראשון
במעלה .הוא היה ראש המטה של יצחק שדה .אני רואה את פרץ עשת שוכב על הרצפה וממלמל" :הכל
אבוד ,הכל אבוד "...אני יודע שעשת טועה .אני מנסה להרגיעו .אני מאמין בכל לב ביכולתנו .אני מאמין
בלוחמים .אבל אני יודע :כמה רבים מהם לא יהיו אתנו להשתתף בחגיגות הניצחון...
יצחק רבין ,פנקס שירות ,ספריית מעריב ,1979עמ' .49-48
באותו יום ב93 -
