Page 98 - יום שישי הגדול
P. 98
"לילה לבן" בירושלים הנצורה והמופגזת על-ידי תותחי הלגיון הערבי העברי ירדני
אף אלה שהתנגדו לה מלכתחילה בכלל זה -המדינה שלנו פירושה חלק ונחלה בתוך החיים ולמען החיים
ולפי תורת החיים העומדת על קדושת החיים ,זאת אומרת מדינה על יסוד העבר ולמען העתיד ,מדינה
שתהא פרי שצמח לנו מקרקע החיים אשר בידינו חרשנוה ובדמנו השקינוה ,מדינה כתולדת התפתחות
טבעית של הווייתנו בעולם ,מדינה בשביל כל אלה מישראל הרואים את הציונות כצורת ההתפתחות
הטבעית של היהדות במהלכה מן העבר אל העתיד.
בשידור מקוטע ומרוסק העביר אלינו "קול ישראל" את נאום ההכרזה של דוד בן-גוריון ,אשר נשא
במעמד ציבורי (נרגש יותר מחגיגי ,כנראה) .זה היה נאום של אדם בעל אופי ,נמרץ ונאמן לעצמו ,אדם
שמכשירי הביטוי החיצוניים שלו לא תמיד נושאים בד בבד עם רחשי לבו העזים ועם כוונתו השכלית
הברורה :נאום של אדם בעל רצון ,רב מעש ורב מרץ יותר מדי ,משיוכל להיות גם נואם "מזהיר" (שהרי
כשרון נואם מזהיר באדם הולך תמיד יד ביד עם דלות התוכן העצמי :נואם מזהיר מבחינת הצורה הוא
תמיד חשוד עלי במקצת) .ברם ,לא הנאום היה כאן העיקר ,אלא עצם המאורע .המאורע כמעט שהחריש
את הנאום וטשטש כל רושם שאינו מעצם מהותו של הרגע ההיסטורי הגדול .זה היה רגע מגנטי ,מלא
רטט שבהרגשת הגדולה וקדושת החיים .מבעד לכל ערפילי הספקות והחששות של השכל הישר ,דרך
כל תריסי הקושיות והפירכות של התבונה ובסתירה לכל ההשגות שהחזון הציוני הפנימי (שביקש תמיד
לבנות את גאולתנו לא על שעות כושר ,אלא על מסד איתן של תהליך תולדתי ארך-נשימה ומחויב ההכרה
והמציאות) עשוי היה להשיג ,לכאורה ,על הקו המדיני הנמרץ אשר נקטה המנהיגות החדשה תחת קו
הפשרנות השכלי הקודם -מבעד לכל ועל אף הכל נתפעם הלב לנוכח קדושת הרגע :ברגע זה נולדו חיים
חדשים -וכל לידה קדושה היא ,ומה גם חיים כל כך יקרים ומאווים .יהיו אשר יהיו מזלו ועתידותיו של
הרך הנולד ,יהיו אשר יהיו הפגעים והסכנות הנכונים לו על דרכו המשובשת ,יהיו אשר יהיו הקורבנות
96יום שישי הגדול
אף אלה שהתנגדו לה מלכתחילה בכלל זה -המדינה שלנו פירושה חלק ונחלה בתוך החיים ולמען החיים
ולפי תורת החיים העומדת על קדושת החיים ,זאת אומרת מדינה על יסוד העבר ולמען העתיד ,מדינה
שתהא פרי שצמח לנו מקרקע החיים אשר בידינו חרשנוה ובדמנו השקינוה ,מדינה כתולדת התפתחות
טבעית של הווייתנו בעולם ,מדינה בשביל כל אלה מישראל הרואים את הציונות כצורת ההתפתחות
הטבעית של היהדות במהלכה מן העבר אל העתיד.
בשידור מקוטע ומרוסק העביר אלינו "קול ישראל" את נאום ההכרזה של דוד בן-גוריון ,אשר נשא
במעמד ציבורי (נרגש יותר מחגיגי ,כנראה) .זה היה נאום של אדם בעל אופי ,נמרץ ונאמן לעצמו ,אדם
שמכשירי הביטוי החיצוניים שלו לא תמיד נושאים בד בבד עם רחשי לבו העזים ועם כוונתו השכלית
הברורה :נאום של אדם בעל רצון ,רב מעש ורב מרץ יותר מדי ,משיוכל להיות גם נואם "מזהיר" (שהרי
כשרון נואם מזהיר באדם הולך תמיד יד ביד עם דלות התוכן העצמי :נואם מזהיר מבחינת הצורה הוא
תמיד חשוד עלי במקצת) .ברם ,לא הנאום היה כאן העיקר ,אלא עצם המאורע .המאורע כמעט שהחריש
את הנאום וטשטש כל רושם שאינו מעצם מהותו של הרגע ההיסטורי הגדול .זה היה רגע מגנטי ,מלא
רטט שבהרגשת הגדולה וקדושת החיים .מבעד לכל ערפילי הספקות והחששות של השכל הישר ,דרך
כל תריסי הקושיות והפירכות של התבונה ובסתירה לכל ההשגות שהחזון הציוני הפנימי (שביקש תמיד
לבנות את גאולתנו לא על שעות כושר ,אלא על מסד איתן של תהליך תולדתי ארך-נשימה ומחויב ההכרה
והמציאות) עשוי היה להשיג ,לכאורה ,על הקו המדיני הנמרץ אשר נקטה המנהיגות החדשה תחת קו
הפשרנות השכלי הקודם -מבעד לכל ועל אף הכל נתפעם הלב לנוכח קדושת הרגע :ברגע זה נולדו חיים
חדשים -וכל לידה קדושה היא ,ומה גם חיים כל כך יקרים ומאווים .יהיו אשר יהיו מזלו ועתידותיו של
הרך הנולד ,יהיו אשר יהיו הפגעים והסכנות הנכונים לו על דרכו המשובשת ,יהיו אשר יהיו הקורבנות
96יום שישי הגדול