Page 123 - The Third Battalion in_Neat
P. 123
בגלל קשיים ארגוניים וחשש מתקיפות אוויריות של האניות שיסיעו את המשוחררים
ארצה ,נדחה פינוי המחנות דווקא על-ידי הצד הישראלי .עיכוב זה התגלה ,בדיעבד,
כגורלי .המדינה שקמה ב 14-במאי 1948התקשתה לאבטח את הספינות ,בעוד
שהמצרים הודיעו ,שבמסגרת מלחמתם נגד "היֵשות הציונית" ,הם לא יהססו לפגוע
בכל מי שיבקש לסייע לה -בכוח אדם ,בנשק ובציוד ,לרבות באניות שיעשו דרכן
לנמלי הארץ .ניסיון לפנות לבריטים בבקשה שהם יאבטחו את האניות שיסיעו את
משוחררי קפריסין לארץ -נתקל בסירוב צפוי.
בסוף מאי 1948הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת-אש בארץ-ישראל
(שנכנסה לתוקפה ב 11-ביוני) ושבהתאם לה ,שום צד -ישראל הצעירה ומדינות ערב
-לא יורשה לחזק את כוחותיו .מתווך האו"ם ,הרוזן השבדי פולקה ברנדוט ,נתן לכך
פירוש משלו :העלייה היהודית לארץ לא תוכל לכלול אנשים בגיל הגיוס.
הבריטים מיהרו לקפוץ על העגלה והודיעו כי לא יתירו לאנשים בגיל צבא הנמצאים
במחנות קפריסין -להשתחרר ולעלות לישראל .כל השאר ,ילדים ,נשים ,נערים וגברים
מעל גיל - 45חופשיים לצאת.
מדינת ישראל הרכה נאלצה לקבל את הדין .החל מראשית יולי 1948החלה יציאת
"הבלתי לוחמים" .רבים מהגברים בגיל הגיוס עשו כל מאמץ להערים על המבדקים
בשער היציאה -וניסו ל ֵהראות צעירים יותר או מבוגרים יותר .לעיתים אף הצליחו ,אך
לרוב נתגלו והוחזרו למחנות.
בחודשים יולי -ספטמבר 1948עלו ארצה מקפריסין יותר מ 12-אלף נפש .למעלה
מעשרת אלפים הוחזקו על-ידי הבריטים בתנאי שבי עד תחילת .1949היו ביניהם יותר
מ 7,000-גברים 2,500 ,נשים -לרוב נשות הגברים הנזכרים וכמה מאות ילדים.
בשלהי 1948ובתחילת 1949היו העצורים מתוסכלים במיוחד .הם ישבו שבועות
וחודשים מבלי שנראה סיכוי לשחרורם .הגיעו הדברים לידי כך שפרץ "מרד" נגד
השליחים ועובדי הג'וינט ,שלדעת המעפילים לא טיפלו בהם כהלכה .העצורים אף
תפסו את אחד השליחים הבכירים ואיימו להעמידו לדין .לבסוף ,בעקבות התערבות של
אנשי "שורות המגינים" ,נרגעו הרוחות.
ב 18-בינואר 1949הודיע שר החוץ הבריטי ,בווין ,על שחרור קרוב של כל העצורים
בקפריסין .הוא נימק זאת בהתקדמות השיחות לשביתת-נשק שנערכו באותה עת בין
ישראל למצרים באי רודוס .בווין הכריז ,כי בריטניה דגלה תמיד בהשגת הסדר בדרך של
משא-ומתן ולאור השיפור שחל בעמדות הצדדים הלוחמים ,וסיום למעשה של הלחימה
בארץ-ישראל ,נראה לו שהגיעה העת לשחרר את עצורי קפריסין.
עתה לא עיכב דבר את שחרור העצורים ותוך כשלושה שבועות הגיעו כולם לחוף
מדינת ישראל במבצע שנשא את השם "פדות" .בשש הפלגות של האניות "עצמאות" (היא
"פאן קרסנט" בעבר) ו"גלילה" הוסעו לארץ עד ה 10-בפברואר - 1949קרוב ל10,300-
משוחררים מהמחנות .קבלות פנים חגיגיות נערכו לבאים בנמל חיפה והם הועברו למחנות
עולים או נתקבלו על-ידי בני משפחה .רבים מהבאים התגייסו מיד לצה"ל.
מחנות קפריסין " -פרק שאין לו אח" 121
ארצה ,נדחה פינוי המחנות דווקא על-ידי הצד הישראלי .עיכוב זה התגלה ,בדיעבד,
כגורלי .המדינה שקמה ב 14-במאי 1948התקשתה לאבטח את הספינות ,בעוד
שהמצרים הודיעו ,שבמסגרת מלחמתם נגד "היֵשות הציונית" ,הם לא יהססו לפגוע
בכל מי שיבקש לסייע לה -בכוח אדם ,בנשק ובציוד ,לרבות באניות שיעשו דרכן
לנמלי הארץ .ניסיון לפנות לבריטים בבקשה שהם יאבטחו את האניות שיסיעו את
משוחררי קפריסין לארץ -נתקל בסירוב צפוי.
בסוף מאי 1948הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם על הפסקת-אש בארץ-ישראל
(שנכנסה לתוקפה ב 11-ביוני) ושבהתאם לה ,שום צד -ישראל הצעירה ומדינות ערב
-לא יורשה לחזק את כוחותיו .מתווך האו"ם ,הרוזן השבדי פולקה ברנדוט ,נתן לכך
פירוש משלו :העלייה היהודית לארץ לא תוכל לכלול אנשים בגיל הגיוס.
הבריטים מיהרו לקפוץ על העגלה והודיעו כי לא יתירו לאנשים בגיל צבא הנמצאים
במחנות קפריסין -להשתחרר ולעלות לישראל .כל השאר ,ילדים ,נשים ,נערים וגברים
מעל גיל - 45חופשיים לצאת.
מדינת ישראל הרכה נאלצה לקבל את הדין .החל מראשית יולי 1948החלה יציאת
"הבלתי לוחמים" .רבים מהגברים בגיל הגיוס עשו כל מאמץ להערים על המבדקים
בשער היציאה -וניסו ל ֵהראות צעירים יותר או מבוגרים יותר .לעיתים אף הצליחו ,אך
לרוב נתגלו והוחזרו למחנות.
בחודשים יולי -ספטמבר 1948עלו ארצה מקפריסין יותר מ 12-אלף נפש .למעלה
מעשרת אלפים הוחזקו על-ידי הבריטים בתנאי שבי עד תחילת .1949היו ביניהם יותר
מ 7,000-גברים 2,500 ,נשים -לרוב נשות הגברים הנזכרים וכמה מאות ילדים.
בשלהי 1948ובתחילת 1949היו העצורים מתוסכלים במיוחד .הם ישבו שבועות
וחודשים מבלי שנראה סיכוי לשחרורם .הגיעו הדברים לידי כך שפרץ "מרד" נגד
השליחים ועובדי הג'וינט ,שלדעת המעפילים לא טיפלו בהם כהלכה .העצורים אף
תפסו את אחד השליחים הבכירים ואיימו להעמידו לדין .לבסוף ,בעקבות התערבות של
אנשי "שורות המגינים" ,נרגעו הרוחות.
ב 18-בינואר 1949הודיע שר החוץ הבריטי ,בווין ,על שחרור קרוב של כל העצורים
בקפריסין .הוא נימק זאת בהתקדמות השיחות לשביתת-נשק שנערכו באותה עת בין
ישראל למצרים באי רודוס .בווין הכריז ,כי בריטניה דגלה תמיד בהשגת הסדר בדרך של
משא-ומתן ולאור השיפור שחל בעמדות הצדדים הלוחמים ,וסיום למעשה של הלחימה
בארץ-ישראל ,נראה לו שהגיעה העת לשחרר את עצורי קפריסין.
עתה לא עיכב דבר את שחרור העצורים ותוך כשלושה שבועות הגיעו כולם לחוף
מדינת ישראל במבצע שנשא את השם "פדות" .בשש הפלגות של האניות "עצמאות" (היא
"פאן קרסנט" בעבר) ו"גלילה" הוסעו לארץ עד ה 10-בפברואר - 1949קרוב ל10,300-
משוחררים מהמחנות .קבלות פנים חגיגיות נערכו לבאים בנמל חיפה והם הועברו למחנות
עולים או נתקבלו על-ידי בני משפחה .רבים מהבאים התגייסו מיד לצה"ל.
מחנות קפריסין " -פרק שאין לו אח" 121
