Page 106 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 106

כבר ביום שישי 12 באפריל נקבעו הסדרים בבניין המוסדות הלאומיים. כאמור, כל אחד מהצמים שוכן בחדר משלו. בחדר הישיבות, שקיבל את השם "מועדון מרכזי", הוצב מכשיר רדיו, ומי מהצמים שרצה הגיע אליו ונפגש עם חבריו. בליל שבת, מייד לאחר תום התפילה בבית הכנסת המרכזי של יהודי ירושלים, "ישורון", הגיעו עשרות מתפללים,
ובהם לבושי טליתות, לבקר אצל הצמים.
במהלך סוף השבוע הגיעו לחצר שלפני הכניסה לבניין המוסדות הלאומיים משלחות ממקומות שונים בארץ. תהלוכה של פועלי ירושלים בראשותו של מזכיר מועצת פועלי העיר ראובן שרייבמן ערכה מפקד חגיגי בהשתתפות כמה מהצמים. בין המבקרים היו גם חברי הנהלת הסוכנות היהודית אליעזר קפלן, פרץ ברנשטיין וברנרד ג'וזף (דב יוסף בשמו העברי), מנהל בית החולים "הדסה" ד"ר חיים יסקי, נגיד האוניברסיטה העברית ד"ר יהודה לייב מאגנס, ונציג פועלי אגודת ישראל בצלאל לנדוי. משלחת גדולה הגיעה מסניף מפא"י בתל-אביב, ושלושה מנציגיה הורשו להיפגש עם הצמים. אלה נבדקו מדי כמה שעות על ידי צוות של שני רופאים, ד"ר קליינברג וד"ר מרגלית, שלא נטשו את
משמרתם לרגע. במוצאי שבת דווח כי מצבם של הצמים טוב, וכי הם יכולים להמשיך בצום.
ובינתיים, מלה-ספציה הגיעו ידיעות מרעישות: ייתכן שהבריטים יהיו מוכנים לאשר את הפלגת המעפילים. קדמה לכך דרמה גדולה. לאחר ששביתת הרעב של המעפילים נכנסה ליממה הרביעית, נראה היה שהבריטים מחפשים פתרון. באיטליה נמצא בעת ההיא הרולד לסקי, מראשי מפלגת העבודה הבריטית שהרכיבה את הממשלה בלונדון, והוא הזמין עצמו לנמל לה-ספציה ועלה על סיפון הספינה "פדה". ככל הנראה הוא קיבל מראש ממשלת בריטניה,
קלמנט אטלי, סמכות למצוא פתרון.
על האונייה הוא פגש את מנהיג המעפילים ד"ר לה-פז – שכאמור לעיל היה יהודה ארזי, מפקד עלייה ב' באיטליה – והוא שניהל את המאבק. לסקי הסביר ל"דוקטור", שנראה חלוש לאחר שלוש וחצי יממות של צום, ששום ממשלה בעולם אינה יכולה להרשות לעצמה להיכנע ללחץ. על המעפילים, שעניינם צודק אומנם, להתאזר בסבלנות עד שיגיע תורם להיכנס לארץ ישראל. מאז תום מלחמת העולם השנייה כבר חלפה כמעט שנה, ועד כה הם היו במעמד
פליטים. במעמד זה יהיו עוד זמן מה...
ארזי דחה את דברי לסקי ואמר שהמעפילים מוכנים לכל מעשה ייאוש, והם בטוחים שבסופו של דבר יורשו לעלות לארץ ישראל. לסקי המודאג שאל על אילו מעשי ייאוש הוא מדבר. "יכולים לקרות דברים חמורים", הסביר לו ארזי. "תאר לעצמך שהשביתה נמשכת ומחר בבוקר, בשעה שש, ייצאו עשרה מעפילים לשער הנמל ויתאבדו". לסקי נחרד. "אסור לך להרשות להם ללכת לקראת מותם!" "מי אמר לך שאני לא אהיה אחד מהעשרה?" השיב ארזי בשאלה שהממה את לסקי. הוא הבטיח לארזי להעביר את דרישתם של המעפילים לאישור עלייה מיידי לארץ ישראל. לאחר 84 שעות, ועם הבטחתו של לסקי שייעשה כל שביכולתו להשפיע על הממשלה בלונדון, נפסקה השביתה בלה-ספציה. היה זה חצי ניצחון. הרבה אך לא מספיק.
ביום ראשון 14 באפריל שבתה כל ארץ ישראל היהודית לאות הזדהות עם המעפילים בלה-ספציה ועם שובתי הרעב בירושלים. השביתה הייתה כללית: הושבתו מקומות עבודה, המסחר שבת עד שעה אחת בצהריים, וכך גם התחבורה הציבורית בערים. התחבורה הציבורית הבין-עירונית לא הושבתה להוציא חצי שעה, בין עשר לעשר וחצי בבוקר,
כשכל המכוניות של היהודים בארץ הפסיקו את מהלכן. בכול שררה אווירה של סולידריות.
שובתי הרעב בירושלים התכנסו ביום ראשון להחליט כיצד לנהוג. פה אחד התקבלה החלטה שהשביתה תימשך עד שיתקבל מממשלת בריטניה אישור רשמי לעלייתם ארצה של מעפילי לה-ספציה. לאחר מכן הם הקבילו את פניו של הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל. הוא שוחח איתם בתום בדיקה רפואית שעברו וחיזק את ליבם. בשיחה איתו עלתה לראשונה השאלה כיצד עליהם לנהוג למחרת בערב, ליל הסדר. הרב הביע את דעתו, ואליה הצטרף גם עמיתו הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, כי ליל הסדר דוחה שביתה, וניתן יהיה
לחדשה לאחר צאת החג. השובתים הודיעו לו שיעיינו בהצעתו.
104
104




















































































   104   105   106   107   108