Page 116 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 116
מנהיגי היישוב שנעצרו בבוקר אותה שבת ורוכזו במחנה לטרון. הם הוחזקו במקום ארבעה חודשים.
משמאל לימין: דוד רמז, משה שרתוק, יצחק גרינבוים, דב יוסף. לצידם: עצורים נוספים. נעדר מהתמונה הרב י"ל פישמן
כוחות גדולים של צבא ומשטרה הקיפו את הבניין, פרסו מחסומים וסלילי תיל ברחובות סביבו. משמר משטרה נסע לביתו של שלמה אייזנברג, המזכיר הכללי של הסוכנות היהודית, ואנשיו הורו לו לנסוע איתם לבניין ולפתחו. אייזנברג התלבש והצטרף אל הכוח הבריטי, אולם בהגיעם לבניין סירב לפתוח את הדלתות הראשיות. "אם אתם רוצים לפתוח, תעשו זאת בעצמכם. אני לא אסייע לכם", אמר. הבריטים הביטו בו בזעם, ואחד הקצינים נטל את
המפתחות ופתח את דלתות העץ הגדולות.
בשעה שלאחר מכן, לאחר שדלתות הבניין הגדול נפתחו, פרצו לתוכו מאות חיילים ושוטרים ופתחו בחיפושים יסודיים. חיילים אחרים הקימו עמדות שקי חול על גג הבניין ובנקודות שולטות באזור. על שכונת רחביה הסמוכה הוטל עוצר מלא. האזור כולו נראה כזירת קרב. שריוניות בריטיות הוצבו במעגל השני, במרחק כמה מאות מטרים מבית המוסדות הלאומיים. תושבי רחביה הבחינו בלא קושי בניידות קשר בעלות אנטנות גבוהות שמתוכן בקעו
קולות של חיילים המעבירים דיווחים על התפתחות המבצע. על השלבים הראשונים של החיפושים בתוך הבית דיווח לאחר כמה ימים "העולם", שבועון ההסתדרות הציונית העולמית: "החיפושים בתוך המשרדים נעשו בלי נוכחות אדם כלשהו מהמוסדות היהודיים, או סתם עדים מן החוץ, כפי שנוהגים היו בעולם בטרם נעשה תרבותי ודמוקרטי".
בחדרים – הוסיף העיתון – נערכו חיפושים אלימים. המחפשים קרעו מהקירות את ציפויי העץ ואפילו הסירו מכיסאות את הריפוד בחפשם אחר מסמכים חבויים ואולי כלי נשק. הקלסרים פוזרו על הרצפה, דפים נתלשו מהם, ובכל מקום היו ערימות של ניירות. "מאות קילוגרמים של תיקים ומסמכים הוכנסו לארגזים כבדים והוסעו מהמקום – לאי שם". שכונת רחביה הסמוכה הייתה נתונה בעוצר מלא כל אותו יום. נשיא הוועד הלאומי יצחק בן-צבי יצא מפתח ביתו,
114
114
