Page 133 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 133
ירושלים – 1947 ותחילת 1948. אזורי ביטחון בריטיים ("בווינגרדים" בפי היהודים) ביתרו את העיר. "בווינגרד" כזה היה בסמיכות לבית המוסדות הלאומיים
שהמלחמה התרחבה העדיף בן-גוריון לנהל אותה ממשרדו התל-אביבי ומביתו. לירושלים הגיע רק לעיתים. נסיעותיו לירושלים, במכוניתו שהצטרפה לשיירה מאובטחת על ידי אנשי פלמ"ח, מספקות חומר מרתק על אופן ארגונן של השיירות, תקריות האש שבהן היו מעורבות והחיים בירושלים בתקופה הראשונה של המצור החלקי.
ירושלים היהודית חוותה בתש"ח את אחת משנותיה הקשות ביותר. במשך כל השנה הייתה העיר בקו האש ממש. מתברר שאף לפני כ"ט בנובמבר כבר שררה אווירת מלחמה בעיר. חלקים ממנה הפכו על ידי הבריטים ל"אזורי ביטחון" מגודרים ומבוצרים, לרבות בשכונת רחביה, סמוך לבית המוסדות הלאומיים. אזורים אלה כונו על ידי
היהודים בלעג "בווינגרדים", על שמו של ארנסט בווין, שר החוץ הבריטי שהיה עוין ליהודים ולציונות.
באזורים אלה ובסביבתם ידם של החיילים והשוטרים הבריטים על ההדק הייתה קלה, כפי שאפשר ללמוד מידיעה בעיתון ב-26 באוקטובר 1947: "מטר של מאות כדורים ניתך ברחבי העיר על ידי כוחות הביטחון. בניין קרן היסוד נוקב כולו מכדורים". אף שהידיעה נראית מוגזמת, היא מעידה על המציאות הירושלמית בראשית שנת תש"ח. בהמשך השנה, ועם התהדקות המצור על ירושלים, נעשתה מציאות החיים בעיר קשה עוד יותר: יריות, חבלות, מחסור מזון ובמים ולאחר קום המדינה גם הפגזות תותחים של הלגיון הערבי הירדני היו מנת חלקם של הירושלמים
כמעט מדי יום.
131
