Page 137 - הבנין שבו נולדה המדינה

בחורף 1948 מילא דובקין כמה תפקידים בד בבד. ראשית לכול הוא המשיך לשמש בתפקיד ראש מחלקת הארגון ואגף השליחים של הסוכנות היהודית. על אף ימי החירום המשיכו לזרום לארץ עולים, ודובקין מעולם לא הפסיק לטפל בהם באמצעות שליחיו.
תפקיד נוסף שהטיל עליו בן-גוריון היה לארגן את מגביות החירום שנערכו ברחבי העולם היהודי. ארץ ישראל היהודית נהנתה שנים מכספים שהזרימו אליה ציונים (וגם לא-ציונים) ממדינות רבות, בעיקר באמצעות הקרנות הלאומיות – קרן היסוד וקרן קימת. בחודשי המלחמה הראשונים לא היסס בן-גוריון ליטול חלק נכבד מכספים אלה לצורכי הביטחון, אולם הקומץ לא השביע את הארי וצורכי המלחמה תבעו סכומים גדולים בהרבה. בתחילת ינואר 1948 הכריזה הסוכנות היהודית על מגבית-בזק בשורה של ארצות: דרום אפריקה, בריטניה, צרפת, ארגנטינה, אורוגוואי, בלגיה ואיטליה. גם תורו של היישוב היהודי בארץ-ישראל הגיע, והוא נתבע להרים תרומתו למגבית הביטחון. את המבצע ניהל, בזיקה ישירה לבן-גוריון, אליהו דובקין, שהועמד בראש ועדת מיוחדת – "הוועדה לענייני חוץ לארץ".
תפקיד נוסף שמילא דובקין באותם ימים לא היה מוגדר כל צורכו, ולמרות זאת, אין כמעט ספק שהוא היה המשמעותי ביותר. הכוונה היא לחברותו בוועדה שהוטל עליה להציע מתווה למוסדות השלטון של המדינה היהודית העתידה. בישיבה משותפת של הנהלות הסוכנות היהודית והוועד הלאומי ב-18 בפברואר 1948 הועלתה הצעה להקים שני גופים, שבשלב זה נקראו "מועצת הממשלה הזמנית" ו"קבינט זמני". החלו דיונים ממושכים שבסופו של דבר הולידו שני גופים שנכנסו להיסטוריה: מועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית. בזיכרונותיו כתב בן-גוריון: "החברים דובקין, קולודני [משה קול] ושפירא יכינו לקראת ישיבת הוועד הפועל הציוני הצעה בדבר הרכב מועצת הממשלה
[שנקראה מאוחר יותר מועצת העם] והממשלה".
ישיבות הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים התנהלו כסדרן, במידת האפשר, בניהולו של סגן היושב ראש הרב פישמן. חבר בכיר אחר בהנהלה, ראש מחלקת הכספים אליעזר קפלן (לימים שר האוצר הראשון), הגיע לירושלים מדי פעם. דובקין הירושלמי השתתף בכל הישיבות שנערכו בעיר, ומן הפרוטוקולים עולה הוא התייחס בדבריו, פעמים רבות, למצב הקשה של האוכלוסייה, ליחס של איפה-ואיפה שנקטו הבריטים (העדפת הערבים על היהודים) ולקשיים
בשמירת הקשר עם ההנהגה בתל-אביב.
בעת ביקורו הממושך של בן-גוריון בירושלים, באפריל 1948, הוא הטיל על דובקין לטפל בנושאים בוערים דוגמת יחסי הדרג הפוליטי עם המפקד הצבאי של ה"הגנה" בירושלים דוד שאלתיאל, וכן בכל הקשור ליחסי הסוכנות היהודית עם "אגודת ישראל". "קבעתי את דובקין כמקשר איתם", כתב בן-גוריון ביומנו.
מן הפרוטוקולים של ישיבות הנהלת הסוכנות עולה כי מנהלת העם (זו שתהיה בקרוב הממשלה הזמנית) הטילה על דובקין לטפל בהטסת חברי מועצת העם הירושלמים לדיונים בתל-אביב, אולם כל מברקיו בנושא זה לא זכו למענה. בשבוע השני של מאי 1948 התברר לדובקין כי בתל-אביב הושלמה רשימת החברים במועצת העם, ושהוא נמנה עם 37 הנבחרים. רובם נמצאו בתל-אביב, אך עשרה היו בירושלים הנצורה ואחד בחוץ לארץ. לעשרת הירושלמים הובטח כי יישלחו אליהם מטוסים קלים שינחתו במנחת שבעמק המצלבה וייקחו אותם לטקס ההכרזה על המדינה בתל-אביב. בפועל הדבר לא התממש ורק אחד, הרב פישמן (מימון), הוטס לתל-אביב ביום חמישי, פחות מ-24 שעות לפני הטקס ההיסטורי. תשעה לא נכחו בטקס ואת חתימתם הוסיפו בשלב מאוחר יותר, במקום שיועד
להם במגילת העצמאות.
ב-13 במאי, יום אחד לפני טקס ההכרזה, היה לדובקין תפקיד מדיני בכיר: הוטל עליו (כנראה על ידי בן-גוריון) להיות זה שייפרד בשם היישוב היהודי מהנציב העליון האחרון, סר אלן קנינגהם. הוא שיגר בשם הסוכנות היהודית
135