Page 146 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 146
לפי גרסה אחרת, המופיעה בספרו של אחד מבכירי ה"הגנה" בירושלים, יצחק לוי (לויצה), "תשעה קבין – ירושלים במלחמת העצמאות", נהג מונית ירושלמי בשם יוסף פוליאקוב, שפעל בשירות הש"י, עמד בקשר קבוע עם אנטון דאוד ורכש ממנו אקדחים. באחת משיחותיהם סוכם שיביא גם שני מקלעים. הלה הסכים ואמר כי ב-11 במרץ לפני הצהריים יביא את המקלעים לחצר המוסדות הלאומיים, מוסתרים במכונית של הקונסוליה האמריקנית. פוליאקוב המתין לו ואף התפאר בפני הנוטרים בשער המחסום שלפני רחבת בנייני המוסדות הלאומיים כי הוא מצפה למשלוח
נשק חשוב. הנוטרים, שהיה עליהם לדווח על אירוע מסוג זה למפקדם, לא עשו זאת. כאשר הגיע אנטון דאוד במכונית הקונסוליה פתחו לו הנוטרים את שער הברזל, והוא נכנס במכוניתו עד סמוך לכניסה הראשית. בדקות הבאות הוא התנהג מוזר: הוא זרק לידו של פוליאקוב שק ואמר כי בו נמצא המקלע, ואם הוא רוצה את המקלע השני עליו לנסוע איתו, במוניתו, לקונסוליה האמריקנית. פוליאקוב לא בדק מה קיבל (בדיעבד התברר לו כי בשק היה מגבה [ג'ק]), ויצא עם דאוד. המכונית האמריקנית הגדולה נותרה במקומה.
חשדם של נוטרי המתחם התעורר למראה המכונית העזובה. הם נכנסו לתוכה, הפעילו את המנוע – מפתח ההתנעה היה במקומו – והוציאו את המכונית לשדה פתוח מחוץ לרחבה. כאן עשו שתי שגיאות: האחת – ערכו בדיקה שטחית שלא העלתה דבר; והאחרת – לא דיווחו למפקדם על המכונית החשודה אלא החזירו אותה לרחבה. חיים גור-אריה, מאנשי המגן שהיו מופקדים על ביטחון המתחם, החליט להזיז את המכונית האמריקנית ממקומה, שכן היא חסמה את המעבר לכניסה הראשית. הוא נכנס לתוכה, שחרר את מעצור היד, והמכונית נסעה כמה מטרים אל קרבת אגף
קרן היסוד והתפוצצה.
גרסה שלישית פורסמה במהדורת שש בערב של העיתון "ידיעות מעריב" מ-11 במרץ, כלומר כתשע שעות לאחר ההתרחשות שהחלה עם כניסת המכונית האמריקנית למתחם השמור של המוסדות הלאומיים. לפי גרסה זו נהג הקונסוליה ועימו עוד כמה אנשים הכניסו שתי תיבות אל בניין המוסדות והסתלקו. לפי גרסה זאת, שהסתמכה על
פרסום של לשכת העיתונות הממשלתית (הבריטית), המכונית נגנבה באותו בוקר מחצר הקונסוליה האמריקנית...
גרסה רביעית הביאו דומיניק לאפייר ולארי קולינס בספרם רב המכר "ירושלים, ירושלים" – על העיר הקדושה ועלילותיה בשנת תש"ח-1948. לפי גרסה זאת היה לצד הערבי מומחה לחבלה, פאוזי אל-כותוב שמו, והוא שהכין את מכוניות התופת הקודמות אשר גרמו לעשרות הרוגים, לפצועים רבים ולנזקים עצומים ברכוש בפברואר 1948. עתה, בחודש מרץ, הוא הכין מכונית תופת חדשה. במכונית האמריקנית הגדולה והמהודרת הטמין אל-כותוב לא פחות מרבע טון של חומרי נפץ שונים, לרבות תערובת של כספית, חומצת נתרן וכוהל. "מגמת פניו של דאוד הייתה הבניין היהודי השמור ביותר בירושלים, מרכז ה'הגנה' והתנועה הציונית", כתבו השניים. "הבית הגדול וההדור הזה היה שנוא נפשם של המנהיגים והמפקדים הערבים עוד לפני 1948, ובוודאי במהלכה של שנה זו. הוא היה מרכז העצבים של הלחימה נגד ערביי הארץ".
לפי התיאור בספר "ירושלים ירושלים", הבית היה מוקף גדר פלדה בגובה שלושה מטרים. המבקרים עברו בדיקה וסינון מחמירים, ורק לאחריהם הורשו להיכנס. אנטון דאוד היה פטור מכל אלה. הוא היה מוכר, שכן הגיע למתחם פעמים רבות במכונית הקונסוליה האמריקנית, והורשה תמיד להיכנס. יתר על כן, בגלל ההיכרות וההרגשה שהוא איש אמין שאפשר לסמוך עליו הוצע לו למכור נשק ל"הגנה". דאוד דיווח על ההצעה למפקד הראשי של הערבים בירושלים, עבדול-קאדר אל-חוסייני, וזה הורה לו להיענות לה ולספק ליהודים כלי נשק ורימונים. אנשי הקשר שלו היו
השומרים בבניין המוסדות הלאומיים היהודיים.
באחד הימים נזדמנה לו שעת כושר. אנשי הקשר שלו "עלו מדרגה" וביקשו שישיג להם מקלע ברן, והוא הבטיח להביאו. כך הגיע לבניין פעם נוספת, ב-11 במרץ לפני הצהריים, והביא עימו, לכאורה, את המקלע. השומרים פתחו בפניו את השער, והוא חנה ממש בסמוך למפקדת ה"הגנה" בירושלים. אחד השומרים הלך להביא לו את הכסף
עבור המקלע שהביא, לפי דבריו. דאוד אמר לשומרים שהוא "קופץ" לרגע אל מחוץ למתחם – ונעלם.
144
144
