Page 152 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 152
מודעות אבל שפורסמו לאחר שזוהו כל ההרוגים
גופים ומוסדות פרסמו הודעות גינוי ליוזמי הפיגוע ולמבצעו. הוועד הלאומי פרסם את ההודעה הזאת:
הרוגי הנפץ בבית המוסדות נוספו על חללי העמדות והמשמרות שלנו. אימת המעשה הטמא אשר נועד לפגוע באישון העין [רמז למרכזיותו של הבניין] – לא תפחיד. תיעוב למרצחים השפלים, ניחומים לבתים האבלים וחיזוק וחישול ללב כולנו – לעמידה ללא חת.
ועד הקהילה היהודית בירושלים פרסם אף הוא הודעה שיש בה קריאה לעמידה איתנה, למרות האסון:
ירושלים העברית לא נזדעזעה אתמול בנפשה מקול הנפץ שנשמע בכל רחבי ירושלים, ואשר התנקש הפעם בלב השלטון העברי על הארץ כולה. [...] אפשר היה לקרוא בפני כל איש בירושלים: לא ניבהל ולא נרתע!
מפקד ה"הגנה" בירושלים דוד שאלתיאל כתב בפקודת יום מיוחדת:
שוב לבש הרצח עורמה של שטן. מהלומות כאלו רק מלכדות אותנו, את היהודים כולם. במערכה על המדינה היהודית לא עורמת רצח תכריע את המערכה. הכוח והצדק יכריעו. כוחנו אתנו וצדקתנו אתנו. מכאב המכה נתנער להגביר מלחמה ולנצח.
ברוח דומה של צער על האסון וקריאה לחיזוק הכוחות והשורות כתבו גם העיתונים. "על המשמר" הכתיר את מאמר המערכת שלו בכותרת "רוצחי ירושלים":
לא רק אל לב ירושלים העברית כוונה יד המרצחים. הפעם ביקשה היא לפגוע בלב האומה העברית, בבית שבו שוכנת הנהגתה, שבו פועלים מוסדותיה העליונים. המרצחים לא השיגו את מבוקשם. אנו מבכים קורבנות יקרים אך רוחנו איתנה והחלטנו נחושה: להגביר ֵערות, לחזק משמר, להשיב מלחמה שערה.
150
150
