Page 169 - הבנין שבו נולדה המדינה

הצעה ממין אחר עלתה אף היא: הכנסת תחלק את זמנה בין תל-אביב לירושלים – שבוע בכל עיר: בתל-אביב בביתה מזה קרוב לשנה על שפת הים (קולנוע "קסם" לשעבר), ובירושלים בבית המוסדות הלאומיים. לאחר בדיקת העניין נפלה ההצעה, והוחלט לקיים את דיוני הכנסת רק בירושלים.
בירושלים עבדו נגרים לילות כימים כדי להכין את הריהוט הדרוש ל-120 חברי הכנסת באולם הישיבות הגדול של בית המוסדות. הוכן גם יציע מיוחד למאתיים אורחים, ונמסר כי רוב אלה שביקשו להגיע לישיבת הפתיחה – כאלף במספר – נענו בשלילה. הייתה גם דרישה גדולה של עיתונאים וצלמים ולהם הוכנו חמישים מקומות. למענם הועמדה גם שורה של חדרים הסמוכים לאולם המרכזי, וחשוב לא פחות: משרד התחבורה, שהיה ממונה בימים ההם על שירותי הדואר והטלפון, העמיד לרשות העיתונאים ארבעה קווי טלפון ישירים לתל-אביב. בישראל של ימי הצנע והמחסור היה זה
שי יקר מציאות.
יום לפני הפתיחה המחודשת של הכנסת בירושלים ראתה אור ב"מעריב" כתבה גדולה ובה צוינה ההמשכיות הכפולה: הן שהכנסת חוזרת למקום שבו הוקמה לפני פחות משנה, הן את הסמליות שיש במקום עצמו: במשך שנים ישבו בו המוסדות הציוניים הראשיים שהקימו את המדינה, ובראשם הסוכנות היהודית, ומעתה יפעלו במקום הכנסת וגם הממשלה, שתקבל אגף נפרד. הכותב עקץ בלי להזכיר את שמו את ראש הממשלה בן-גוריון, שטען באותם ימים כי
תפקיד התנועה הציונית הסתיים:
יש בשיכון הכנסת ומשרד ראש הממשלה בבניין הסוכנות היהודית הוכחה ברורה לכך, כי ההפרדה המלאכותית שנוצרה בין המדינה והתנועה הציונית, והניגודים המחבלים במאמץ המשותף שנערמו על דרך השיתוף הטבעי בין הממשלה והסוכנות, בין העם היושב בציון ואחיו בגולה – אינם מחויבי המציאות.
ישיבת הפתיחה של הכנסת בירושלים החלה ב-26 בדצמבר 1949 בשעה ארבע אחר הצהריים בדיוק, בנוכחות כמעט מלאה של חברי הבית ואורחים רבים. האווירה הייתה עניינית לגמרי ואחרי דברי ברכה קצרים של יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק, שהזכיר כי במקום זה בדיוק נולדה הכנסת ונבחר הנשיא הראשון, עברה הכנסת לנושאי חולין. החוק הראשון שדנה בו היה "חוק הג'נוסייד", איסור רצח עם. לאחר הפסקה בדיונים הרצה שר האוצר אליעזר קפלן על
"החוק לעידוד השקעות הון".
מאוחר יותר באותו יום ערכה עיריית ירושלים מסיבה לכבוד שובה של הכנסת לירושלים, בהשתתפות חברי הממשלה, חברי הכנסת, חברי הנהלת הסוכנות היהודית, חברי משלחת המגבית המאוחדת מארצות הברית ומוזמנים נוספים. ראש העירייה דניאל אוסטר הקביל את פניו של ראש הממשלה ובירך אותו על שהחזיר לירושלים את הכנסת ואת משרדי הממשלה. בעת המסיבה נראה ראש הממשלה שמח וקורן מנחת, ושוחח עם כמה מחברי הכנסת. שיחה שמשכה תשומת לב רבה התקיימה בינו לבין המשורר אורי צבי גרינברג, חבר כנסת מסיעת "חרות". בן-גוריון הקניט את המשורר באומרו: "ובכן, אני הוא שהבאתיך לירושלים". מר גרינברג לא נותר חייב והשיב: "בינתיים רק עד שערי ירושלים" (רמז לירושלים העתיקה שלא הייתה אז בידי ישראל). על כך הגיב בן-גוריון באמירה מעניינת: "מי אמר
שסיימנו את המסע?".
למחרת היום החלו עבודתן השוטפת של הכנסת והממשלה בבית המוסדות הלאומיים. בעיתונות צוין כי ראש הממשלה בן-גוריון בחר לקבוע את לשכתו באותו המשרד בן שני החדרים שעבד בו בהיותו יו"ר הסוכנות היהודית לפני הקמת המדינה. ההמשכיות הזאת זכתה לאזכור גם בכמה עיתונים גדולים בעולם.
הכנסת התכנסה בבית המוסדות הלאומיים חודשיים וחצי: מ-26 בדצמבר 1949 עד 12 במרץ 1950. התנאים לא היו נוחים למארחים, עובדי המוסדות הלאומיים, וגם לא ל"אורחים" – חברי הכנסת והממשלה, יועציהם ועוזריהם. הבניין, אף שהוא גדול ונרחב, צר היה מלהכיל את הפעילות הקדחתנית של מוסדות המדינה ושל עובדי הבית.
167