Page 196 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 196

לתקצוב ממשלתי. מאז ועד ראשית המאה ה-21 הכשיר אריה קרול הכשיר ושיגר 6,000 ״תיירים", דאג שאלה ייצרו קשר עם אסירי ציון, עם מסורבי העלייה ועם עשרות אלפי יהודים. השליחים-התיירים הביאו לברית המועצות מאות אלפי מתנות: חומרי הסברה על מדינת ישראל; לוחות שנה; ספרים על תולדות עם ישראל; חוברות וספרים ללימוד עברית; ספרוני "גשר" שיצאו לאור על ידי הסוכנות היהודית והותאמו לעולים חדשים המתקשים בקריאת עברית; תקליטים של שירים עבריים; סידורי תפילה (רק כאלה שהייתה בתוכם התפילה לשלום המדינה); הגדות של פסח; ספרי תנ"ך; משחקים וצעצועים לילדים (דוגמת סביבונים או קלפים עם תמונות מארץ ישראל) ועוד. קרול גם דאג להעביר לאסירי ציון ולפעילים בולטים פריטים שביקשו במיוחד: תחתונים תרמיים (שהוברחו ל"אסירי ציון"); ספרים דוגמת שירי זלדה וכרכי הפרוטוקול של משפט אייכמן; קלטות של זמרים ישראלים; סכין לשחיטת עופות ואבן
משחזת; עדשות למשקפיים; תרופות שלא היה ניתן להשיגן בברית המועצות; מכשיר למדידת לחץ דם ועוד.
ביום העצמאות תש"ס (2000) הוענק לאריה קרול "פרס ישראל" על תרומה לחברה ולמדינה בזכות "המפעל התיירותי" שלו. שופטי הפרס ציינו כי הוא "הפעיל מערכת אדירת ממדים, תוך גילוי יוזמה, תושייה ומקוריות מחשבתית [...] וכי דאג ליצור מגעים עם מעגלים שהלכו והתרחבו עם יהודי ברית המועצות, שרובם הגיעו בשנות
התשעים לארץ".
היהודים שהתעלמו מהתעמולה האנטישמית והאנטי-ציונית הסובייטית
החל משלהי 1967 הציבו הרשויות הסובייטיות חומת תעמולה שנועדה לעוות את המידע על הישגיה של מדינת ישראל במלחמת ששת הימים ולהרתיע יהודים מלרצות להגיע לישראל. אחת הפעולות שנקטו הייתה הדפסה והפצה של מיליוני ספרים וחוברות נגד ישראל ונגד הציונות. שני ספרים זכו לתמיכה מיוחדת: ספרו האנטישמי של טרופים קיצ'קו "היהדות והציונות" (1968) וספרו של יורי איוונוב "זהירות, ציונות" (1967), שמחברו טען כי הוא "עדכון
מדעי" של "הפרוטוקולים של זקני ציון". שני הספרים הודפסו וחולקו חינם במאות אלפי עותקים לפחות. רוב היהודים השתדלו להתעלם מהתעמולה האנטי-ציונית ומההסתה האנטישמית. אצל חלקם התעמולה הסובייטית רק הגבירה את הסלידה מהמשטר בארצם ואלפי יהודים המשיכו לבקש אשרות יציאה לישראל. הסובייטים הגיבו
בסירובים חוזרים ונשנים, רדפו את מבקשי ההיתרים ועצרו לא מעטים מהם.
בקיץ 1968 התכנס בירושלים הקונגרס הציוני הכ"ז שחלקו הוקדש לגורל יהודי ברית המועצות. משתתפי הקונגרס העריכו כי צפויה עלייה של עשרות אלפי יהודים מארץ זו. בעקבות התחזיות, שהתממשו רק אחרי שנים, הוחלט לחלק מחדש את הסמכויות בנושאי העלייה והקליטה בין הממשלה לבין הסוכנות היהודית. הוסכם על הקמת משרד ממשלתי לקליטת העלייה ובידי הסוכנות הושארה האחריות לקליטה הראשונית של העולים ולניהולם של מרכזי הקליטה, מעונות העולים והאולפנים. אז נקבע גם כי הסוכנות תטפל בעולים נזקקים וכי היא תקים לשם כך מדור
סוציאלי ומחלקה מיוחדת לפניות של העולים המתקשים להתערות בארץ.
משרד הקליטה הוקם ב-1 בנובמבר 1968 ובראשו הועמדו שר הקליטה יגאל אלון וסגנו לובה אליאב. בד בבד, מחלקת העלייה של הסוכנות אוחדה עם מחלקת הקליטה. יו"ר הסוכנות אריה פינקוס היה ליושב הראש של המחלקה המאוחדת, אך העבודה בפועל הוטלה על מנכ"ל המחלקה אלוף (מיל') עוזי נרקיס.
194
194






















































































   194   195   196   197   198