Page 198 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 198
מכתבן של 18 המשפחות מגרוזיה – שהפך ברבות השנים לתעודה היסטורית-חינוכית – היה אחד המעשים הקולקטיביים הפומביים החשובים בתולדות המאבק של יהודי ברית המועצות לשחרור לאומי. ראש הממשלה גולדה מאיר קראה את המכתב בכנסת ושליחי הסוכנות וההסתדרות הציונית בכל העולם דאגו להפיץ אותו. תגובת הקרמלין הייתה מסע הפחדה נגד היהודים בכלל ונגד המשפחות שכתבו את המכתב בפרט. אנשי הקג"ב ניסו לשכנע את הכותבים לחזור בהם מהדברים שכתבו, אך הם סירבו בתוקף – ובסופו של דבר התירו להם לעלות לישראל.
ראשי התאחדות הסטודנטים נחלצים לפעולה
בישראל של שלהי שנות השישים שררה בחוגים שונים אי-נחת בשל פעולה לא מספקת למען "היהדות הכלואה", כפישהגדיָרּהראשהממשלהלשעברדודבן-גוריון.אתהכפפההרימוראשיאגודתהסטודנטיםהארציתיונהיהב (לימים ראש עיריית חיפה), אבי פלסקוב וצבי רביב. שני הראשונים הוזמנו באביב 1969 להיפגש עם קבוצה של עולים חדשים מרוסיה, ראשי המאבק לעלייה שכבר היו בארץ, ובעקבות הפגישה הם החלו להפעיל את ציבור הסטודנטים באוניברסיטאות השונות. בארגונו של צבי רביב התקיימה הפגנה גדולה באוניברסיטה העברית, ושידורה החי ביומן הצהריים של "קול ישראל" הביא את דבר פעילותם של הסטודנטים לכל בית כמעט בישראל.
הדבר לא מצא חן בעיני כמה גורמים שלטוניים, שהעדיפו להמשיך ולפעול בשקט. ראשי הסטודנטים הודיעו שימשיכו במאבק. גם ב"נתיב" הסתייגו מהפעילות הרעשנית הזאת. פרסומים שיזמו השלושה בעיתוני הסטודנטים נפסלו בחלקם הגדול על ידי הצנזורה, ובמקום הפסילות הופיעו כתמים שחורים. המהלך הזה הוסף שמן למדורה.
צבי רביב הציע לבקש פגישה עם ראש הממשלה גולדה מאיר. באותם ימים הציגו כמה מחברי הכנסת שאילתות לממשלה בעניין מעורבותם של הסטודנטים בפעילות למען יהודי ברית המועצות, ודבר זה, ככל הנראה, הביא את גולדה מאיר להסכים לקבל את ראשי הסטודנטים.
הפגישה, ביום נובמבר קר, החלה ברגל שמאל. גולדה הודיעה שהיא מקציבה לבאים עשרים דקות. היא נתנה להם להבין שפעולות פומביות, ובוודאי רעשניות, רק יזיקו, וכי לא כדאי לפגוע בזרם העלייה הדקיק שהסובייטים מתירים. הסטודנטים לא השתכנעו. "כדאי לסכן שלושת אלפים כדי להוציא מיליון", אמר לה יונה יהב.
השיחה הקצרה הסתיימה, והשלושה יצאו מהלשכה. צבי רביב שב ונכנס אל הלשכה ואמר לראש הממשלה דברים קשים: "גברתי, אני רוצה להגיד לך שנפגין נגד הממשלה. ואת יודעת למה? כדי שנדע להשיב לילדינו בעוד עשרים שנה, כאשר ישאלו אותנו מה עשינו למען יהודי ברית המועצות".
גולדה המופתעת החזירה את השלושה ללשכתה והפגישה החלה מחדש. "מה אתם רוצים בדיוק?" שאלה. "אנחנו רוצים פעולה, פעילות פומבית למען יהודי ברית המועצות". לאחר כמה ימים הודיע ליהב מזכי ָר ּה של ראש הממשלה, עדי יפה, כי הממשלה החליטה לפתוח בפעולה בפומבית למען יהודי ברית המועצות.
ב-2 בדצמבר 1969 הקהילו הסטודנטים עצרת המונים בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב (כיום כיכר רבין), ואליה נאספו 25 אלף צעירים – סטודנטים, חניכי תנועות נוער ותלמידי תיכון מכל רחבי הארץ. על הבימה ישבו ראשי התאחדות הסטודנטים, יאשה קזאקוב ודב שפרלינג, עולים "טריים" מברית המועצות ו... גולדה מאיר. יונה יהב סיפר לרבבות הנוכחים על פעילותה של אגודת הסטודנטים: "ההפגנה היא הבעת חרדה למצבם של יהודי ברית המועצות. סבלם היה ידוע לנו, אך פעם בחרנו לידום ועתה נשבענו לקעקע את האדישות למר גורלם ולא נירתע משום צעד". ראש הממשלה גולדה מאיר הודיעה על מחויבותה של הממשלה לפעול לשחרורם של יהודי ברית המועצות ולדרבונם
לעלות ארצה. מכאן ואילך התגברו המאמצים – בישראל ובעולם – למען יהודי ברית המועצות.
196
196
