Page 199 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 199
הפגנת הרבבות בכיכר מלכי ישראל שאורגנה על ידי התאחדות הסטודנטים הארצית המטוס שלא נחטף
ב-15 ביוני 1970 ניסו 16 מסורבי עלייה לחטוף מטוס אזרחי ריק ולהמריא איתו משדה תעופה ליד לנינגרד לישראל. הוגי הרעיון היו הטייס מארק דימשיץ והעיתונאי אדוארד קוזנייצוב, שביקשו במשך שנים לעלות לארץ ונענו בשלילה. אל השניים הצטרפו תשעה גברים וחמש נשים, ובהן נערה בת 15. אנשי המשטרה החשאית הסובייטית ידעו מראש על התוכנית לחטוף את המטוס ועצרו את כולם לפני שהצליחו להמריא. החבורה הובאה למשפטים שזכו לפרסום נרחב בברית המועצות והפכו למשפטי ראווה. מארק דימשיץ ואדוארד קוזנייצוב נידונו למוות והקהל הסובייטי הרב שנכח באולם קיבל את פסק הדין במחיאות כפיים סוערות. "החוטפים" האחרים נידונו לתקופות מאסר של בין
שמונה ל-15 שנים.
"משפט לנינגרד הראשון" הוליד משפטים של עוד 39 פעילים ציונים, שלפחות חלקם ידעו מראש על הכוונה לחטוף את המטוס. כל המשפטים עוררו זעם בעולם הנאור ועונש המוות שהוטל על שני הנאשמים הראשיים – על מעשה שבסופו של דבר לא עשו – הוליד סערות ציבוריות בישראל, באירופה ובכמה ממדינות אמריקה. אסירי ציון לשעבר שעלו לישראל בשנות השישים החלו לשבות רעב ליד הכותל המערבי ודרשו כי גזרי הדין יומתקו. הרמטכ"ל חיים בר לב וכמה מאלופי המטכ"ל באו לירושלים כדי להזדהות עימם. עשרות אישים נוספים ואלפי אזרחים פשוטים,
מבוגרים וצעירים, משפחות ובני נוער מכל הארץ הגיעו כדי לעודדם.
נראה כי הלחצים השפיעו. ב-29 בדצמבר 1970 המיר בית הדין הסובייטי העליון את עונשי המוות ב-15 שנות מאסר והקל עונשם של נשפטים אחרים. למרות זאת המחאות לא פסקו ואף גברו. השר ישראל גלילי הכריז כי "המאבק למען יהודי ברית המועצות אינו מאבק של חמלה, כי אם גילוי של אחווה שיש בה תוכן יהודי וכלל אנושי". חבר הנהלת
197
