Page 201 - הבנין שבו נולדה המדינה

ועידת בריסל: "אני עדיין מתרגש מכך שיש יהודים שמתעקשים ולוחמים לעלות לארץ ישראל"
בפברואר 1971 כונסה בבריסל ועידה למען יהודי ברית המועצות במטרה להגביר את הלחץ על הסובייטים. לוועידה הגיעו 760 נציגים מ-38 ארצות ונכחו בה גם עשרות עיתונאים ומאות משקיפים. הוועידה אורגנה על ידי ראש "נתיב" נחמיה לבנון – שהחליף את שאול אביגור – ושותפיה היו ראשי ההסתדרות הציונית העולמית, הקונגרס היהודי העולמי וארגון "בני ברית". אל הוועידה הוזמנו אישים ידועי-שם מכל תפוצות ישראל: ציונים ולא-ציונים, חילונים ודתיים, מבוגרים וצעירים. בין האישים שבאו לוועידה בלטו יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית לשעבר וראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, שגריר ארצות הברית באו"ם ארתור גולדברג, מפקד הפרטיזנים המשורר אבא קובנר, פרופ' גרשום שלום, חבר הכנסת מנחם בגין, כמה מסורבי עלייה לשעבר וכן הרב מאיר כהנא. זה עורר מהומה וסולק מהוועידה.
בן-גוריון, שהיה באותם הימים בן 84, יצא בפעם האחרונה את הארץ כדי להגיע לבלגיה. טיסתו לא עברה עליו בקלות והוא חלה בהגיעו לבריסל – ונשאר יומיים בבית המלון. ביום האחרון של ועידת בריסל הוא נשא את נאומו ואמר כי אחרי כל מה שחווה בחייו הוא "עדיין מתרגש מכך שיש יהודים שמתעקשים ולוחמים לעלות לארץ ישראל ומוכנים להיאבק על כך ללא ליאות ואף לעמוד על כך לדין ולהיאסר". בנאומו הדגיש: "לא תם
תהליך קיבוץ הגלויות אל ארץ ישראל וחייבים להתמיד בו ולהמשיך ולעשותו".
ועידת בריסל הסתיימה בהתחייבות של הנציגים היהודים "להכפיל ולשלש מאמצינו לגייס את מצפון הכול עד שייעשה צדק ליהודי ברית המועצות. [...] לא ננוח ולא נשקוט עד שיהודי ברית המועצות יהיו חופשיים לבחור את גורלם". אבא קובנר אמר בתום הוועידה: "הייתה זו הפגנה עצומה של היהדות העולמית. ועידה כזו אינה זכורה לי.
זה היה נפלא. אין מילים לתאר את המעמד ההיסטורי הזה. עכשיו העיקר הוא להמשיך ולא להרפות". בדיעבד התברר כי למרות ההתחייבות הפומבית של נציגי יהודי העולם, כל הגופים שהשתתפו בוועידה חזרו לשגרת יומם הממוסדת, ומאבקם למען יהודי ברית המועצות לא התקדם בהרבה.
אידה נודל מאחורי סורגים כרזה שהופצה ברחבי העולם
"ברית נשים תאומות" עם אידה נודל
החולשה של הארגונים היהודיים בעולם לא השפיעה על מאבקי היהודים בתוך ברית המועצות. אחת מאלו שהפכו לדוגמה ולסמל למאבק הייתה אידה נודל, אשר לדבריה הניסיון לחטיפת המטוס ואחריו "משפטי לנינגרד" ריגשו אותה והפכו אותה לפעילה ציונית וללוחמת זכויות אדם.
ב-1971 הגישה אידה נודל את בקשתה הראשונה לעלות לישראל ולהצטרף למשפחתה. היא סורבה וב-1972 אף פוטרה מעבודתה. החל מאותה השנה היא לא חדלה להילחם על זכותה לקבל היתר יציאה מברית המועצות ולא היססה להשתתף בהפגנות נגד הפרת זכויות האדם. היא לא חששה להיפגש עם מאות אזרחים זרים – כולל עם יהודים מכל העולם – ולא פסקה להשמיע את דברה. בעקבות פעולות המחאה שלה השלטונות הרוסיים לא חדלו לעצרה ולהטרידה. בקיץ 1978 היא הועמדה למשפט ונידונה לארבע שנות גלות בסיביר. מאותה עת נעשתה "אסירת ציון" הידועה מכולם. מנהיגי העולם ובהם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן וראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, שורה של אישי רוח ותרבות ובהם השחקניות ג'ין פונדה וליב אולמן, וכן רבים אחרים – דרשו שתינתן לה אשרת יציאה. גם אישים יהודים בארץ ובעולם חזרו ותבעו את חירותה.
199