Page 203 - הבנין שבו נולדה המדינה

גולדה שבה לישראל וכמה ימים אחרי שובה נאלצה להתמודד עם משבר חמור פי כמה: פרוץ מלחמת יום הכיפורים. ובאשר למחנה הסוכנות בשנאו: בסופו של דבר הוא נסגר, אולם אמצעי התקשורת בארץ ובעולם לא הרפו מ"משבר קרייסקי" ולשלטונות האוסטריים לא נותרה ברירה אלא להציע הסדרים חלופיים לקליטה זמנית של היהודים בארצם.
יציאת היהודים – הלא רבים – נמשכה בימי קרייסקי, והיא גברה בתקופות מאוחרות יותר.
המורים לעברית ופעילויות תרבותיות אחרות
הפעילות הציונית בברית המועצות גברה בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים – ובאורח פרדוקסלי היא התעצמה עוד יותר בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים. פעילות זו התמקדה בהדפסה וההפצה בסתר של ספרים על עם ישראל וארץ ישראל (אחד הספרים הפופולריים היה "אקסודוס"), בלימוד השפה העברית ביחידות ובקבוצות,
בשיעורים על ההיסטוריה היהודית ועל הדת היהודית, בלימוד שירים וריקודים עבריים ועוד. במחצית השנייה של שנות השבעים גדל מספר ההתכנסויות של צעירות וצעירים יהודים ביערות באזור מוסקבה ובסביבות ערים מרכזיות אחרות. מפגשים רבים התקיימו בחגי ישראל ובמיוחד בשני החגים של מדינת ישראל: יום העצמאות ויום ירושלים. רוב ההתכנסויות לוו ב"תפאורה" ובחומרי עזר שהגיעו באמצעות "תיירים" מישראל: פלקטים צבעוניים, תמונות, חוברות, שירונים, משחקים ועוד, שרובם יצאו לאור על ידי המדור הדתי ועל ידי המחלקה לנוער ולחלוץ של הסוכנות היהודית. מאות צעירים יהודים השתתפו בהתכנסויות אלה דרך קבע, וכך נוצר גרעין קשה
של פעילים שמשך בעקבותיו אחרים מכל רחבי ברית המועצות.
את נס הפעילויות נשאו – תוך כדי הקרבה עצמית – כמה עשרות מסורבי עלייה ששמם התפרסם בארץ ובעולם ובהם יוסף ביגון, ויקטור בריילובסקי, זאב דשבסקי, יולי קושרובסקי, האחים אלכסנדר ומיכאל חולמיאנסקי, אליהו אסאס, ארי וולבובסקי ואחרים. כל אלה שהוזכרו – ולא מעטים נוספים – נעצרו עשרות פעמים על ידי הקג"ב, וחלקם ישבו
בכלא לתקופות קצרות או ארוכות.
לצורך הדוגמה יובאו להלן "עלילותיו" המופלאות של ארי וולבובסקי, שהיה פעיל ציוני תוסס במיוחד, הקים סביבו חוגי תלמידים לעברית וארגן התכנסויות יהודיות-ציוניות רבות. וולבובסקי נעצר עשרות פעמים בגלל פעילויותיו, אך הוא לא נרתע. הוא זומן לא פעם ל"שיחות" עם אנשי הקג"ב, אך אלה לא הפחידו אותו. ב-1985 החליטו הסובייטיים להעמידו למשפט באשמת "בגידה במולדת". ערב המשפט הוא דרש בתוקף כי חקירותיו תתנהלנה בעברית – בתרגום לרוסית – וכך היה. בתחילת משפטו הצהיר כי שמו "ארי בן חנינא וולבובסקי" וכשאחד השופטים טען שבדרכונו הסובייטי נכתב ששמו "ליאוניד וולבובסקי", השיב: "אני אזרח ישראלי, ובתעודת הזהות הישראלית שלי כתוב שמי העברי". הוא הופיע לבית הדין בכיפה על ראשו, וכשנדרש להסירה הודיע כי אם היא תוסר – הוא לא ישתף פעולה במשפט. השופטים התייעצו ביניהם ואישרו לו להישאר עם כיפה. השיא היה תביעתו העיקשת לדבר במשפטו בעברית – והשופטים קיבלו זאת. בתום המשפט הוא נידון לשלוש שנות מאסר והוגלה לסיביר.
ארי וולבובסקי שוחרר מכלאו ב-1987, בשלבי ההתמוטטות הראשונים של ברית המועצות. זמן קצר אחר שחרורו קיבלה בתו בת העשרים קירה אשרת יציאה ועלתה ארצה. אחרי כמה חודשים גם הוא ורעייתו מילה זכו להיתרי יציאה, עלו לישראל והתיישבו באפרת שבגוש עציון.
תרומת שידורי הרדיו
תרומה חשובה למבצע האדירים "שלח את עמי!" העלו שידורי הרדיו מישראל שנקלטו היטב בברית המועצות ובמיוחד בליבותיהם של המוני היהודים. החלה בכך הסוכנות היהודית, שהקימה ומימנה את "קול ציון לגולה" בשנות החמישים. ההמשך היה בחטיבת השידורים לחוץ לארץ של רשות השידור.
201