Page 202 - הבנין שבו נולדה המדינה

אחת מהם הייתה המשוררת נעמי שמר, שהשיר שכתבה לה היה ללהיט ונלמד בכל מוסדות החינוך בארץ:
נולדנו באותה שנה ולאותו העם/ ואף על פי שלא נפגשנו מעולם/ ולא זכיתי לראותך על סף ביתי – הניחילילקרואלךאחותי/וגםלפנותאלייךבדיבורעתיקוחי–עמךעמיואלוהיךאלוַהי/[...]אילן היוחסין שלנו הוא עתיק ומשותף/ אחת הרוח הנושבת בנופו המסועף/ אחת הרוח העוברת לה בלא גבולות ובלא הבדל/ בחורף הסיבירי – ובחמסין של ארץ ישראל/ [...] והיא הרוח המדובבת את שפתייך האילמות/ והמרשה לנו לכרות בינינו/ ברית נשים תאומות/ והלוחשת לי לכתוב אלייך ולאחל/ את כל האור וכל התכלת/ שבארץ ישראל/ ולהאמין/ שעוד אזכה לראות אותך על סף ביתי/ ושמש ענקית/ תזרח על
שתינו אחותי.
אידה נודל לחמה על זכותה לקבל היתר עלייה לישראל במשך 16 שנים. היא הצליחה לזכות בוויזה רק באוקטובר 1987 – כשהייתה כבר בת 56 – ואז עלתה לארץ. תחילה גרה ברחובות ושם התקשתה להיקלט. בהמשך עברה להתגורר בכרמי יוסף, לצד אחותה – והוקל לה.
פרשת מחנה המעבר שנאו
ב-29 בספטמבר 1973 חטפו שני מחבלים פלסטינים באוסטריה רכבת ועליה שבעה יהודים שיצאו מברית המועצות בדרכם לישראל. המחבלים לקחו את היהודים הללו – ובהם גבר בן 73, אישה חולה וילד בן שלוש – כבני ערובה. אחרי החטיפה פרסמו הטרוריסטים אולטימטום והודיעו כי "אם ממשלת אוסטריה לא תסגור לאלתר את שנאו", מחנה המעבר של הסוכנות היהודית שבו שהו היהודים בדרכם לישראל, "לא רק שכל בני הערובה יירצחו, אלא שאוסטריה כולה תהפוך להיות יעד לפעולות תגמול אלימות". ממשלת אוסטריה, בראשות הקנצלר היהודי ברונו קרייסקי, התכנסה לדון באולטימטום והחליטה להיכנע לדרישת הטרוריסטים. קרייסקי הודיע רשמית כי מחנה המעבר בשנאו ייסגר. זאת ועוד: מייד אחר כך הובילו השלטונות האוסטריים את המחבלים לשדה התעופה ושחררו אותם להמריא
ללוב. העולם הערבי צהל משמחה ובעולם היהודי רבתה הדאגה.
גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, החליטה לטוס לאוסטריה, להיפגש עם קרייסקי ולנסות להסביר לו כי אסור להיכנע לטרור. הפגישה בין השניים הייתה מהפגישות הסוערות ביותר שהתקיימו אי פעם בין שני ראשי מדינה. קרייסקי הצהיר בתחילת השיחה כי אינו מבין מדוע דווקא אוסטריה צריכה לשאת בנטל ההגירה מברית המועצות. גולדה השיבה לו כי אין טיסות ישירות מברית המועצות לישראל, וכי אוסטריה היא המדינה המערבית היחידה שאליה היהודים יכולים לצאת ברכבת. קרייסקי המשיך ואמר: "אם כך נפרק את מחנה המעבר בשנאו והאנשים שלכם מהסוכנות היהודית ייקחו אותם מייד כשהם באים לווינה ויטיסו אותם לישראל". גולדה הסבירה לו כי הצעתו אינה מעשית, כיוון שאף פעם לא ידוע כמה יהודים יגיעו ברכבת וכי כל מי שיוצא לחופשי אחרי שנים בתופת הרוסית זקוקלימיהתארגנות.היאהמשיכהואמרהלו:"ֶהרקנצלר,חובתךההומניטריתלאלהיכנעלסחטנותהערבית. מה שעשית יעודד ללא ספק עוד ועוד חטיפות של בני ערובה. בגדת במהגרים היהודים. פתחת את הדלת לטרור".
קרייסקי לא השתכנע ולא חזר בו. הוא השיב לגולדה כי "אוסטריה היא מדינה קטנה, ולמדינות קטנות, בשונה מהמעצמות הגדולות, אין הרבה ברירות בהתמודדות עם הסחטנות של הטרוריסטים". אחר כך אמר לה: "את ואני שייכים לשני עולמות שונים". גולדה נעצה בו את עיניה והשיבה לו בלעג: "אכן. אתה ואני שייכים לשני עולמות שונים מאוד-מאוד". היא קמה, נטלה את תיקה ופנתה אל הדלת. בתוך כך נכנס אחד מעוזריו של קרייסקי ואמר כי עיתונאים רבים מחכים בחדר הסמוך למסיבת עיתונאים משותפת. גולדה השיבה שהיא לא תקיים מסיבת עיתונאים עם הקנצלר ואמרה לעוזריה: "אין לי שום כבוד לחלוק במה עם האיש הזה. הוא יכול לומר לעיתונאים מה שהוא
רוצה. אני נוסעת לשדה התעופה וחוזרת הביתה".
200
200