Page 217 - הבנין שבו נולדה המדינה

מצוקהשלאדוֵניהלבלר[ממשלתבריטניה].העצההיעוצהמפיהחכמה–הכרזעלביתנוכבנויעלתילו [כלומר שהבית הלאומי כבר קם]. אם לא יורו הלכה כדעת אחיו יפנו הכשדים [העיראקים] עורף לאדוני הלבלר. עד כמה שהוא עצמו נוגע בדבר הרי כל העניין כקליפת השום בעיניו. אין לו חלק ונחלה בו. אך הוא יודע כי הכשדים ירגשו ועליו להתחשב בזאת ואולי גם יבולע לאחינו היושבים בשעריו [יהודי בגדד]. אכן, הוא אחז באמצעים והתרה בחמומים שלא יסבול שום מעשי שטות. הלבלר מוסיף כי הזעזועים האחרונים בין שבעת עמודי החכמה [ממשלת עיראק] מעוררים ספק בכוחה וגבורתה להדביר את הקמים נגדה.
והרי עוד בשורה: היפה [ג'מאל חוסייני] מודיע לדודו [המופתי, חאג' אמין] כי הספר [הדין וחשבון של הוועדה המלכותית, היא "ועדת פיל"] חתום לפניו, אולם ברי לו כי סיפורי העיתונים על פשר משפט שלמה [החלוקה] רחוקים מהאמת. על כל פנים ידוע לו כי חוגי הקלגסים [הצבא הבריטי] הסרים עתה למשמעתו של בן עמנו [לסלי הור-בלישה היהודי, שר המלחמה הבריטי] רואים את הפתרון בהפסקת הפלישה וההתאחזות [העלייה וההתיישבות] ובהסכם של הרוב [הערבי] שיכלול ערובות למיעוט הקיים [היהודים]. מצד העוזרים הרבים רבה התושייה. זכורים לטוב בייחוד גיבור היד החזקה וכמה מאנשי הכנסייה [הממשלה] השלטת. כל חברי ועדת השישה ["ועדת פיל"], עצרת הבית העשירי [רח׳ דאונינג 10, מקום מושבו של ראש ממשלת בריטניה], אנשי המרפסת אשר על הנהר [חברי הפרלמנט], הציבור בכללו וראשינו אנו [מנהיגי הציונות] יודעים היטב כי עמדתם [של הערבים] לפתרון המוצע היא לאו מוחלט.
משה
"האיש החזק" מגיע לרחביה
ב-18 בספטמבר 1939 נכנס בשערי בית המוסדות הלאומיים בפאתי שכונת רחביה "דייר" חדש: פנחס רוטנברג. "הזקןמנהריים",מנכ"לחברתהחשמלוהאישש"ִחשמל"אתארץישראל,מצאאתעצמו–ולאבפעםהראשונה– בראש היישוב היהודי, בתפקיד לא רגיל עבורו: מנהיג פוליטי.
הוא נקרא לדגל גם עשר שנים לפני כן, לאחר מאורעות תרפ״ט (1929), לא הצליח במיוחד וחזר לעסקי החשמל שלו. עתה ב-1939, 17 יום לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא נקרא שוב לכהן בתפקיד שנתפר למענו: נשיא הוועד הלאומי.
ההצעה למנות אותו לתפקיד זה עוררה דרמה גדולה. ראשיתה בנקודת שפל שהיישוב היהודי בארץ ישראל הגיע אליה במאי 1939, עם פרסום "הספר הלבן" של שר המושבות הבריטי מלקולם מקדונלד, מסמך שהתכחש לגמרי להבטחות הבריטיות שהיו גלומות בהצהרת בלפור והעדיף בצורה מפורשת את הצד הערבי במאבק על ארץ ישראל.
היישוב היהודי רעש, רגש, הפגין וחש עצמו נבגד. נשמעו יותר ויותר קולות שיש להחליף את ההנהגה ולפחות לרענן את שורותיה. פנחס רוטנברג בן השישים הסתמן כתרופת פלא. הוא היה אדם תקיף במיוחד, מקושר היטב עם השלטון הבריטי בירושלים ובלונדון והצלחת חשמול הארץ הייתה רשומה כולה על שמו. דוד בן-גוריון לא אהב את הרעיון שרוטנברג ימונה לנשיא הוועד הלאומי. קשריו הטובים של רוטנברג עם זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה
הרביזיוניסטית שפרשה מההסתדרות הציונית, לא הוסיפו לו בוודאי נקודות אצל בן-גוריון.
215