Page 218 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 218

פנחס רוטנברג, "הזקן מנהריים" - ולשתי תקופות קצרות גם נשיא הוועד הלאומי
אבל הלחץ היה כבד ולקראת ספטמבר 1939 הסכימו הגופים השונים ביישוב להכתיר את רוטנברג לנשיא הוועד הלאומי. ב-18 באותו חודש הוא נכנס ללשכתו החדשה בבית המוסדות בירושלים. העיתון ״הבוקר״ דיווח: ״מר יצחק בן-צבי, יו״ר הוועד הלאומי, הציע לבחור בו [ברוטנברג] באספה רבתי של הוועד הלאומי, שבה השתתפו גם חברי הנהלת הסוכנות היהודית, הרבנים הראשיים, באו כוח העיריות, הקהילות ומועצות מקומיות, ומשלחת גדולה של אגודת ישראל״. כן נמסר כי בן-גוריון הבטיח שיתוף פעולה מלא עם הנשיא החדש של הוועד הלאומי.
לא מעטים בעת ההיא אמרו וכתבו כי בשעת החירום שהחלה במאי וקיבלה חיזוק בספטמבר – עם פרוץ מלחמת העולם – היישוב היהודי זקוק לדיקטטור, למנהיג חזק שיקבל סמכויות מיוחדות. רוטנברג לא התנגד לכך, אולם עד מהרה למד לדעת כי היישוב בארץ מקיף קשת רחבה ביותר של מפלגות ודעות. בהתחלה הוצע כי מבחינה ביצועית ימונה טריומוויראט (משולש) של הנהגה – רוטנברג, בן-גוריון ואוסישקין (יותר כנציג הוועד הפועל הציוני מאשר כנציג קק״ל), אולם המציאות יצרה מבנה אחר: לצד רוטנברג נבחרה הנהלה בת 18 חברים. הוא דרש להקטינה ולא נענה. מאוחר יותר היא צומצמה ל-11 חברים – פורום גדול אף הוא.
בן-גוריון השקיף מהצד, ממקום מושבו בסוכנות היהודית, על מה שמתרחש לא הרחק מלשכתו, במשרד הראשי של הוועד הלאומי. כאמור, הוא לא היה מאוהביו הגדולים של רוטנברג, ובשיחות סגורות אמר שרוטנברג, לאמיתו של דבר, הוא פוליטיקאי חובב. בן-גוריון גם לא הסכים להעביר סמכויות מהסוכנות היהודית לוועד הלאומי, המוסד השני
במעלה, כפי שדרש רוטנברג.
רוטנברג, כדרכו, הסתער על הנושאים הבוערים ובראשם האבטלה הקשה שפגעה ביישוב עוד בתקופה שלפני המלחמה וביתר שאת לאחר פריצתה. הוא גם יזם הטלת מס-חירום פנימי, במתכונת מס הכנסה ולשם כך השתתף בכנסים ויזם מבצעים להגברת גביית המס. הצלחתו הייתה מוגבלת.
בעיה נוספת הייתה יחסו כלפי הבריטים. רוב היישוב בעת ההיא היה אנטי-בריטי בשל חוקי ״הספר הלבן״, וקיצוני במיוחד בעמדה הזאת היה בן-גוריון. רוטנברג, לעומת זאת, היה מקושר בכל שנותיו בארץ לבריטים, שסייעו לו רבות בנושא החשמל, והדבר לא סייע בידיו לבסס את מעמדו כ״מנהיג היישוב״.
רוטנברג ניסה גם לטפל בשביתות שפרצו לעיתים קרובות, ובמיוחד בשביתת המורים שלא קיבלו במשך חודשים את שכרם - ולא הצליח. הוא התערב גם בסכסוך אופייני לימים ההם, בתקופה שפרדסי ההדרים היוו את הענף הכלכלי מספר אחת בארץ: סכסוך בין הפרדסנים להסתדרות העובדים בדבר גובה שכרם של פועלי הפרדסים. גם בפעם
הזאת לא נחל הצלחה.
מן הצד שמר עליו בן-גוריון שלא יחדור לתחומי הסוכנות היהודית – בעיקר ניהול ענייני החוץ של היישוב. ביקוריו של רוטנברג במשרדי הוועד הלאומי בירושלים הלכו והתמעטו ככל שרבו הקשיים שנערמו בדרכו. בעיני אחדים הוא נראה כ״גוליבר״ בארץ הגמדים. בעיני אחרים כמי שרוצה לנהל את היישוב כמו שהוא מנהל את החברה שלו, ללא שום התייעצות או אופוזיציה. אפילו תומכיו הנאמנים מלכתחילה, הרביזיוניסטים, היו מאוכזבים. בעיתונם ״המשקיף״ נכתב: ״שמחנו שנמצאה ביישוב אישיות בעלת מושגים החורגים את תחומי התסבוכת הקרתנית״, אולם
216
216























































































   216   217   218   219   220