Page 220 - הבנין שבו נולדה המדינה

אחרי שובם דיווחו השלושה על השיחה עם הנציב, שבמרכזה עמדה הפריצה של כוח פלמ״ח למחנה עתלית לילה קודם לכן, ושחרור מאות מעפילים, ״מהגרים בלתי חוקיים״ בפי הנציב. סר אלן, שלא ידע באותה שעה מי הפורצים, טען בתחילה כי עם הגיעו לאחרונה מאנגליה גילה כי המצב בארץ הידרדר מאוד ואשמים בזאת העיתונות היהודית
המסיתה נגד הבריטים, וכמובן ארגוני טרור יהודיים כמו אצ״ל ולח״י.
אשר לעתלית, הנציב הביא דוגמה מ״פלסטיין פוסט״, עיתון יהודי בשפה האנגלית, שכתב כי הממשלה החליטה לגרש אנשים שהוחזקו בעתלית מן הארץ, וטען כי אין בדברים אמת. עוד לא נפלה החלטה כזו (יצוין כי זו הייתה העילה לפעולת הפלמ״ח בעתלית: האיום הבריטי לגרש עשרות מעפילים שחצו את גבול הצפון מסוריה ונתפסו).
הנציב אמר כי ביישוב טועים בדבר כוונותיו: ״אתם יודעים את יחסי הטוב ודאגתי לעניינים כאן, וגם עליכם לדאוג להם״. לדעתו, פעולה כפי שבוצעה בעתלית יכולה להיות סיכון לציונות, מכיוון ש״ֵיצא לכם שם רע בדעת הקהל באנגליה״.
השלושה השיבו לו שהבעיה המרכזית בשעה זו היא התוכנית הממשלתית לגרש ״בלתי לגאלים״ שנתפסו לארצות מוצאם, ולאחרונה מדובר היה באנשים שהגיעו מסוריה ומעיראק. על אנשים אלה הוטל עונש מוות בארצותיהם. המנהיגים היהודים ביקשו מהנציב שיבטיח להם שלא יהיו גירושים, אך הוא השתמט מתשובה ואמר שוב שטרם נפלה החלטה בנדון. כשחזרו נציגי הנהגת היישוב ותבעו הבטחה אמר הנציב שהוא מוכרח לקבל על כך אישור ממשרד
המושבות בלונדון.
הפעולה בעתלית הייתה, לפי תיאורו, אכזרית כלפי השומרים. הוא העריך שמאה אנשים התפרצו למחנה, ״מזויינים בסכינים, אקדחים ורובים״, כדבריו. הם גם הרגו אישה לא יהודייה (פרט שלא מופיע בשום מקור אחר).
היו לנציב גם דברי אזהרה, אם כי הוא אמר אותם בטון רך: ״אתם מבינים שאני כאן הנציב ואני אחראי לסדר ולשלום בארץ, ולא ייתכן שמעשים שנעשו, כמו זה שבעתלית, יימשכו גם להבא. מפני שאז ייווצר הרושם שאין משטר בארץ הזאת ואין ביטחון לפרט״.
השלושה התרשמו שהנציב העליון היה עצבני. פעם אחת, כשעלה נושא הקורבנות במלחמת העולם השנייה שהסתיימה כמה חודשים לפני כן, הזכיר ד״ר ג'וזף שהעם היהודי איבד חמישה מיליון מאחיו (אז טרם ידוע היה היקף השואה). על כך השיב הנציב: ״לכל עם היו קורבנות במלחמה הזאת...״.
הבית שבו נולד ״הסטטוס-קוו״
בין כותלי הבית נהגה גם אחד המסמכים הקובעים ביותר בחיי המדינה מאז הקמתה ובעצם גם לפני כן – ״מסמך הסטטוס-קוו״ בענייני דת.
המסמך נולד בקיץ 1947. ועדת החקירה של האו״ם, שנודעה בראשי התיבות שלה אונסקו״פ, הייתה בדרכה לארץ כדי לעמוד על שורשי הסכסוך המשולש – יהודים-ערבים-בריטים – ולהציע פתרון לסוגיה הקשה הזאת. הנהגת היישוב היהודי, בראשות יו״ר הסוכנות היהודית דוד בן-גוריון, נערכה לקראת הופעתה בפני הוועדה. בן-גוריון הבין שהופעה נפרדת של כל מפלגה וארגון בפני הוועדה תזיק לעניין הציוני ותצמצם את הסיכוי להחלטה על הקמת מדינה יהודית לפחות בחלק מארץ ישראל. הוא עמד אפוא בקשר עם ראשי תנועות ומפלגות, שמע מה בפיהם וסיכם איתם על ייצוגם בדברים שיישאו בפני הוועדה ראשי הסוכנות וההסתדרות הציונית – הוא עצמו, ויצמן ושרתוק.
218
218