Page 224 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 224
בין גולדה מאיר לרות דיין
"אני זוכרת היטב את בית המוסדות הלאומיים. למדתי בגימנסיה העברית הסמוכה בשנים שבנו אותו, אבל זיכרון נוסף יש לי מהבית, דווקא בגלל שהזלתי בו הרבה דמעות" – אומרת רות דיין, שזה מכבר חלפה על פני משוכת גיל המאה.
בשנת 1949 הייתה רות אישה צעירה, ולקחה על עצמה משימה לאומית חשובה שבתוך שנים אחדות הניבה את חברת "משכית" המיתולוגית. היא קיבצה כמה עשרות נשים מיישובי עולים וסייעה להן ללמוד תפירה ורקמה. הנשים האלה רקמו חולצות יפהפיות וכשחזרו למקומותיהן סייעו בפרנסת המשפחות. לשם כך הוקמה חברה קטנה בשם "אשת חיל" (את השם הציע האלוף דאז משה דיין, בעלה של רות). את התקציב לה נתן ראש מחלקת ההתיישבות וגזבר הסוכנות היהודית לוי אשכול.
באחד הימים הגיעה רות דיין למשרדו של אשכול בבית המוסדות בירושלים, ובעת שעלתה במדרגות לקומה השנייה נתקלה בשרת העבודה והבינוי גולדה מאיר. השתיים הכירו זו את זו. גולדה עצרה, הביטה ברות במבט זועף ואמרה לה: "מה שאת עושה עם הנשים, לא נראה לי. יותר טוב שייצאו לעבודות חקלאיות. תגידי לפטרון שלך אשכול, שאם הוא ימשיך לסייע לך, אני אקח ממנו את הכבישים", רמז לא דק לכך שלא תעמיד תקציבים לעבודות יזומות בסלילת
כבישים לאנשי יישובי העולים.
רות ניסתה להתווכח איתה, אך גולדה התרחקה במהירות. דמעות החלו לזלוג מעיניה וכך, בוכייה, נכנסה לחדרו של אשכול וסיפרה לו על דבריה הקשים של גולדה, שאותה הגדירה בארסיות: "האישה הזקנה הזאת". אשכול פרץ בצחוק גדול ואמר לה, כמנהגו, חצי בעברית וחצי ביידיש: "א שיינע מייסה [מעשייה יפה]. הירגעי רות. את תמשיכי
בעבודתך המבורכת ואני כבר אטפל באלטע דאמע [באישה הזקנה]".
בין "מרחיבים" ו"מצמצמים"
אחרי קום המדינה שינה בית המוסדות הלאומיים את תפקודו: עם הקמת הממשלה הזמנית ולאחר מכן הממשלות הקבועות, סיים בית "הממשלה שבדרך" את תפקידו. אולם מתברר שלא לגמרי. לפי הסכמים שנחתמו בין ממשלת ישראל והמוסדות שפעלו בבית – הסוכנות היהודית, קרן קימת וקרן היסוד הם המשיכו לפעול, במתכונת דומה וגם
שונה. לעומתם, הוועד הלאומי סיים את תפקידו.
יתר על כן, עם המוסדות הלאומיים השונים נחתמו אמנות ואף חוקקו חוקים בדבר המשך פעילותם. כך, למשל, נקבע כי הסוכנות היהודית תמשיך לטפל בנושאי עלייה, קליטה והתיישבות. ואלה היו, כידוע, נושאים מרכזיים מאוד בשנות המדינה הראשונות.
בנושאי העלייה וקליטתה היו לסוכנות היהודית שתי מחלקת ייעודיות, שההנהלות שלהן ישבו בבית המוסדות ברחביה. מי שהכיר את הנושאים מקרוב ידע כי בין השתיים – המחלקה לעלייה והמחלקה לקליטה – לא שוררת אהבה גדולה והבית ידע בנושאים אלה הרבה מתחים, ויכוחים ואף צעקות רמות. שורש הוויכוח היה בשאלה אם להעלות לישראל כל מי שרוצה וכל מי שאפשר – כפי שגרסה מחלקת העלייה, או לתכנן את העלייה בהתאם ליכולת
הקליטה של הארץ – כפי שהעדיפה מחלקת הקליטה.
בראש מחלקת העלייה עמד בשנות המדינה הראשונות איש הציונות הדתית יצחק רפאל ובראש מחלקת הקליטה עמד גיורא יוספטל, חבר קיבוץ גלעד ואיש מפא"י. שניהם היו חברים בהנהלת הסוכנות היהודית. חבר נוסף בהנהלה
222
222
