Page 247 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 247
הקטנה גילי, שהוא משוגע עליה – סודרו מיניה וביה ואנו הבטחנו לבצען על הצד הטוב ביותר. מעתה, התחלנו להתייעץ בינינו, בנוכחותו של הנידון, כיצד לבצע את פסק הדין. "במהלומות אגרופן?" "בתלייה?" "בירייה – ישר אל הלב?" מושי בלע את דמעותיו, פניו נעשו לפתע שלוות ודמומות. חי נפשי, הוא מתנהג פתאום כמו גיבור! "טוב, הרגו אותי איך שתהרגו, העיקר שיהיה מה שהכי פחות-כואב, בסדר ישקה?" הוא אומר בקול אמיץ. "איזה ישקה יש לך פה על הראש? מי זה בכלל ישקה?" זועם האיש במסכה. "אני המפקד העליון של 'האגרופן'. זה אני! ותגיד לי המפקד כשאתה מדבר אלי". יש דין-צדק ל"אגרופן", אבל לפעמים יש רחמים בדין. לאחר שנכרך חבל התלייה על צווארו של הנידון, ועוד רגע קט תשוב נשמתו הזכה לבוראה, ממש ברגע האחרון, הוחלט תוך כדי חילופי מבט של בית המשפט ולמרות הכול שאולי בכל זאת יש סיכוי לחנינה, "אבל – בתנאי!" אמר האיש במסכה. מושי הסכים מראש, בשמחה גלויה, לכל תנאי. "שתדע לשמור סוד עד טיפת דם אחרונה!" – מושי הסכים. ועדיין לא התרנו את כבליו. "ועוד בתנאי!" גם לכך הסכים מושי מראש. "שתגיש בקשה להתקבל ל'אגרופן' – אבל כמו אחד מהשורה, בלי דרגה. ותישבע להישמע לפקודות של המפקדים העליונים שלך, גם ביום וגם בלילה". הכבלים הותרו. נוסח השבועה, מלווה בהרבה ציורי אגרופנים, נכתב על גיליון נייר, ומושי הושיט כלפינו באומץ לב ראוי לתהילה את ידו השמאלית, כדי להקיז מתוכה דם באולר. לאחר מכן חתם בעצם דמו על שבועתו והתחייבויותיו. כפרס להצטרפותו קיבל בו במקום אגרופן עופרת בתיק בד מרופד ומסכה שחורה. וכך זכינו, שקבוצת הטרור "האגרופן", התברכה לא רק במפקדה עליונה, אלא גם בטוראי, קצינים – גם "שורה", הכול ממש כמו ב"הגנה".
***
אילו היה ענייננו כאן במושי, הייתי חייב להסביר כיצד אירוע לילי זה היה לתפנית בחיי וכיצד אירוע זה ומושי זה, שעד אז היה סתם תינוק מפורסם, בכיין, נרגן, גזמן, פטפטן בקיצור סיסי, נעשה אדם מבוגר, שומר סוד, שתקן, זועם תמיד, אחראי, עד טיפת דמו האחרונה, בקיצור, טרוריסט אמיתי. ומבצעיו מסמרי-השיער, אפילו
אם נשיח בהם לילות תמימים, עדיין לא נוכל למצותם עד תום. אילו היה ענייננו כאן ב"אגרופן" הייתי חייב להסביר כיצד אירע לאגודת סתרים זו, שהגבירה חיל, ומספר חבריה כבר הגיע לעשרה קצינים, ארבעה טוראים וטוראית אחת, והיא מפילה את חיתתה על ירושלים כולה; לילה לילה מגיחים טרוריסטיה ממערת-סתרים (מרתף הסוכנות) למבצעיהם. עד לאותה לילה מר ונמהר, שבו הוזעקה משטרת המחוז כולה, בפיקודם של הקצין מק-קורמיק, לעמוד נגדה בשער, ואין מציל. אולם הן לא בכך ענייננו, אלא באבניה ובבתיה של ירושלים - שאכן, כל אחד מהם קשור במידה זו או אחרת באנשים חיים, ומבורך בתולדותיו שלו, מלגו ומלבר. ואני אך באתי לספר כיצד אירע לי, שאמרתי לאדריכל יוחנן רטנר, כי אני מכיר את בניין המוסדות הלאומיים, מעשה-ידיו "מן היסוד". אלמלא חששתי מיומרת-יתר, הייתי יכול להוסיף ולפרש לו מה משמע "מן היסוד" לאמיתו. הייתי יכול לגלות לו כי כעבור זמן ראיתי, כמעט מידי יום ביומו, בלוויית ידיד נפשי לוליק (לאחר שנקעה נפשי מהטרוריזם של ישקה, חסר השגב, והאידיאליזם, לפי דעתי, בחלוף העיתים) כיצד עומדים הפועלים על הפיגומים בבניין זה, והקירות מתרוממים קמעה-קמעה, נדבך אבנים מסותתות על גבי נדבך אבנים, דיוטה על-גבי דיוטה. הייתי יכול לתאר
245
