Page 253 - הבנין שבו נולדה המדינה

"נער האופניים" במשרד ראש הממשלה | אלי עמיר, "נער האופניים" (הוצאת עם עובד, 2019) |
בספר ״נער האופניים״ מצוי תיאור מלבב של משרד ראש הממשלה, שבשנים 1950–1962 שכן בחלק העורפי של בית המוסדות הלאומיים בירושלים. אלי עמיר הצעיר, נער עולה מעיראק המכונה בספר נורי, היה השליח, "נער האופניים" של המשרד. הוא זכה לראות שם מקרוב את בן-גוריון ושאר ה"גדולים". להלן ארבעה קטעים מהספר.
העיר רבת הגוונים דיברה אליו בשלל ריחות, צבעים וצלילים. בימים הראשונים לבואו ראה רק את קוטנה ודלותה, ראה עיר אפורה ועגמומית ששום קודש אין בה, גם לא רוחניות וחיוניות, אבל עם הזמן גילה בשיטוטיו כי פנים רבות לה, הילת זהב עוטפת אותה בבקרים וכילת כסף בלילות. רוח נעימה מנשבת בה בערבים, משיבת נפש ומרעננת מאין כמוה, וכשהרים את עיניו אל המרפסות גילה פיתוחי אבן שחמקו מעיניו ובהם עדות לזמנים אחרים. כשהיה עולה עם מיכל אל אחד הגגות, ושניהם היו צופים משם על סביבותיהם, נגלתה לעיניהם בכל פעם עיר אחרת. לעיניה, עיני צלמת, נגלו דברים שלא ראה, ידעה למצוא קסם ויופי גם במראות היום יום, באנשי העיר, בשווקיה, בשכונותיה ובריחותיהן. וגם אותם האהיבה עליו. בני אגאסי חיו בעבר, חשבו כי ליבה של העיר נתון בתוך החומה, בכותל ובהר הבית, ולא התפנו לראות את ריבוי פניה ואת יופייה של העיר שבהישג יד. העיר העתיקה לא משכה את ליבו ולא ריתקה את דמיונו, הייתה רחוקה כקצה העולם. ירושלים החדשה היא
שקסמה לו, גילה בה עוד ועוד פינות חמד כשהיה מביא מכתב למוסדות הלאום. במסדרונותיהם התהלך וקרא את שמות הפקידים שדלתותיהם פתוחות, ופעם אחת הופתע לגלות מולו לכל גובה הקיר את דיוקנו העצום של בנימין זאב הרצל. התבונן שעה ארוכה באיש המרשים, התפעל מזקנו המטופח, מעיניו הנוגות, החולמניות, מרעמת שערו השחוק, וחש גאווה באחיו זהוב התלתלים הקרוי על שמו. שעה ארוכה דבק מבטו בעיניו של הרצל המבוגר, והוא תהה אם כך נראו עיניהם של ישעיהו וירמיהו ויצא משם על בהונות. פעם אחרת ראה אדם נעים סבר יושב אל שולחן קטן מול חדר שעל דלתו הכריז שלט קטן: "ההנהלה הציונית". חייך אליו בביישנות ושאל אם יוכל לראות היכן נהגו לשבת דוד בן-גוריון ומשה שרתוק, והיה אסיר תודה כשהזמין אותו האיש לחדר מלבני ששולחן עץ מוצב לאורכו וסביבו כיסאות סגפניים, ובחלל החדר עוד אצורה כמדומה הרוח הגדולה של החלטות לאומיות גורליות. לרגע ראה את עצמו עומד בצד וצופה באישים הגדולים האלה ורושם את דבריהם ואת דברי ימיה של התקופה ששינתה גורלות.
***
"אנו מקבלים אותך לתקופת ניסיון של שישה חודשים, בהצלחה", אמרה והפנתה אותו לקצין הביטחון. ירד לקומת הכניסה, ובמקום קצין לבוש מדים מצא צעיר יפה תואר, בהיר פנים ושיער, שדמה לקורט יורגנס בסרט "המלאך הכחול". קולו היה סמכותי ומבטאו צברי, והמאפרה שעל שולחנו עלתה על גדותיה. את עיניו של נורי משכה כספת גדולה בפינת החדר, והוא תהה מה שמור בה. גם כאן מילא טפסים ונשאל על חברים ועל
ממליצים, והוסבר לו בכובד ראש כי התפקיד "מסווג", והוא לא הבין למה הכוונה. "יגיעו לידיך חומרים סודיים, מברקי צופן, החלטות ממשלה, מכתבים של ראש הממשלה. תפקידך מחייב אחריות, קפדנות, שמירה על סודות המדינה, עמידה מתמדת על המשמר". ליבו החסיר פעימה, לא הבין מה הכוונה בעמידה על המשמר – האם יש כאן תורנויות שמירה כמו בקיבוץ? "דווח לי על כל תקלה, חשד, טעות בתום לב וכל דבר חריג, ואל תשכח לרגע כי אתה נמצא במשרד ראש הממשלה. עליך לסכור את פיך, לא להדליף דבר. לא להשוויץ ולא ללכת רכיל. כל חריגה מהנהלים תעלה
251