Page 267 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 267
העוצר בירושלים רק בסביבת בית הסוכנות
העוצר בירושלים הוסר אתמול כולו, חוץ מהרחובות המקיפים את בית הסוכנות. שם נמצא צבא רב עם רכב משוריין.
"המשקיף", 2 ביולי 1946
העוצר באזור זה החל ב-7 בערב.
"בית הסוכנות יוחזר לד"ר וויצמן"
מחוגים קרובים לממשלה מוסרים כי היום או מחר יוחזר בית הסוכנות ומתכוונים למסרו לידי ד"ר ח. וויצמן.
"הארץ", 3 ביולי 1946
המונים ליד בית הסוכנות לקבל פני המשוחררים
אך פשטה בעיר בשורת השחרור, נתמלאה רחבת המוסדות קהל רב. בין הבאים נראו באי כוח ועד הקהילה, נציגי המשטרה המחוזית ועסקנים רבים. המשוחררים נתקבלו בתשואות רבות ובברכות. מיד עלו לחדר הישיבות של הסוכנות היהודית, הוא האולם שקירותיו נפרצו בשעתו על ידי הצבא. א. דובקין בירך קצרות והביע הרגשת השמחה על שובם של חברים שנותקו בזרוע מעבודת העם. י. גרינבוים הביע תודה בשם חבריו על קבלת פנים חביבה. י. בן-צבי אמר: כל הציבור, כל כנסת ישראל, כל היישוב היו אתכם מאחורי התיל, כשם שהייתם אתם אתנו כאן. ברנרד יוסף אמר: לא בלטרון היינו אלא בעמק איילון המקשר אותנו עם העבר ההיסטורי שלנו. הדרש הזה לא סר מאיתנו ביחוד בשבתות בהסתכלנו בכביש תל אביב ירושלים ששבתה בו התנועה, וזה היה אות חותך לפרצוף הארץ בהווה ובעתיד. כשנכנס משה שרתוק נתקבל ברעם מחיאות כפיים. "אותה הקלה פורתא שחלה במצבנו הכללי הערב", אמר מ. שרתוק, "עם נסיגת השלטון מניסיונו להכתיב הנהגה לתנועה הציונית, בוודאי לא תשכיח מלב איש מאתנו את העובדה הניצחת שאנו עומדים עדיין בתוך מערכה כבדה, ואולי מערכה ממושכת. נשאף כוח וביטחון מאותה יכולת העמידה שגילה ציבורנו במשך החודשים האלה ונטכס עצה מחדש, כיצד ננהל מלחמתנו". לאחר שירת "התקווה" יצאו הנאספים מאולם הישיבות. מעל הגזוזטרה פנה מ. שרתוק אל הקהל הרב שבא לברך את המשוחררים ואמר: "לפני ארבעה חודשים ושמונה ימים נשלחה יד בבניין זה, יד אשר ניסתה לשלול חירותנו, עצמאותנו וזכותנו לנהל את עניינינו, לפגוע בנכס היקר ביותר: החופש להיות עם הבוחר לו את נושאי דברו וששליחיו עושים את רצונו. נעשה ניסיון להמיר את ההנהגה הנבחרת, להפחיד ולהחליף ולדחות את ההנהגה ממקומה. חלה נסיגה במדיניות זו. רק נסיגה ולא יותר, דבר לא נשתנה. עדיין. ספינות עולים נהדפות מחופי הארץ ושיירות מעפילים נשלחות למחנות בניכר. מכשולים עצומים בדרכנו. המערכה נמשכת ומתחייבת היום כל הכוחות, אחריות, תבונה, עמידה בפני הפקרות ובפני הכתמת דגל. היא מחייבת ליכוד המוני יהודים בדרך המלחמה על זכויותינו ולהגיע במלחמתנו לחירות עמנו". י. גרינבוים אמר: "לא נשקוט ולא ננוח עד אם יהיו איתנו שאר אסירי ציון בארץ ישראל". ב. יוסף הדגיש את מאבקו של היישוב במשך 4 חודשים למאבק העם בגולה להעפיל ולעלות. ״נעפיל, נבנה ונקים את המדינה היהודית". בשירת "התקווה" התפזר הקהל הרב.
[עם שחרור מנהיגי היישוב - משה שרתוק, הרב י"ל פישמן-מימון, ד"ר ברנרד ג'וזף, יצחק גרינבוים ודוד רמז - שנאסרו ב"שבת השחורה", 29 ביוני ושוחררו ב-5 בנובמבר 1946]
"דבר", 6 בנובמבר 1946
265
