Page 270 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 270

ראשי המדינה עולים הערב לקבר הרצל
הערב בשעה 8, אור לכ' בתמוז, יודלק נר זכרון ליד קבר הרצל בירושלים בטקס חגיגי. בשעה 7.30 בערב תצא מחצר הסוכנות בירושלים שיירה גדולה שבה ייסעו שרי ממשלה, חברי ההנהלה הציונית, חברי הכנסת, ראש עיריית ירושלים, חברי הוועד הפועל הציוני, צירי הקונגרס הציוני הראשון, הרבנים הראשיים ועוד. השיירה תתקבל על ידי בני נוער נושאי לפידים. מטעם עיריית ירושלים ייערך מחר טקס גילוי לוט מעל לוח זכרון בבית ברחוב ממילא, בבית שבו התאכסן הרצל בביקורו לפני 52 שנה. הארכיון הציוני יציג באולם הכניסה של אותו בית מספר צילומים ותעודות, הנוגעים לביקורו של הרצל בארץ. בית הקרן הקימת לישראל יהיה מואר בתאורה מיוחדת בשעות הערב היום ומחר. מגג הבית יוצג על פני מסך גדול בשני ערבים אלה סרט מחיי הרצל וסרטים תעמולתיים של הקק"ל.
"הארץ", 4 ביולי 1950
הסוכנות לאחר קום המדינה
(קטעים)
קצת מבודד מהפעילות הממשלתית והפרלמנטרית של ירושלים שוכן זה שנתיים אותו בניין אבן גדול, הבנוי חצי גורן עגולה והמוכר לכל ילד בארץ ממאות ציורים ותמונות: בית המוסדות הציוניים בירושלים. בעבר הלא כל כך רחוק סימל בית זה את מאמציה של יהדות הגולה לכונן בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בעבר הקרוב יותר את
עמידת היישוב מול פני הממשלה המנדטורית הזרה. מה מסמל הבית היום? כיום, בשנה הרביעית לאותה מדינה, שהוקמה במידה רבה הודות למאמצי המוסדות האלה, נטוש ויכוח מר על עתידו. היחוסל כליל? או שמא יישאר רק סמל? כלום תורחבנה סמכויותיו או יינתן לו להמשיך בתהליך הנוכחי של גוויעה איטית? חסידיו אומרים שעם הקמת המדינה לא נסתיימו עדיין תפקידיו. הם תובעים בשבילו מעמד חוקי מיוחד בארץ ודיפלומטי-למחצה בגולה. מתנגדיו לעומת זאת תובעים להעביר את סמכויותיו לממשלה. בעוד הוויכוח נמשך מצטמצמים מאליהם שטחי הפעולה המעשיים, בהם יכולה הסוכנות עדיין לפעול בארץ עצמה, ואילו משבר התנועה הציונית בחו"ל נותן אף הוא את אותותיו בין כתלי הבית. קליטה והתיישבות, שהוכרו כשטחים אכסקלוסיביים של הסוכנות, עוברים במידה ניכרת לידי הממשלה. זרם העלייה הגדול נחלש. במוקדם או במאוחר תאלץ מחלקת העלייה לצמצם את מנגנונה המסועף ואת תקציבה. ובעוד הקרן הקימת וקרן היסוד ממשיכות להילחם זו בזו כאילו לא אירע דבר בארבע השנים האחרונות, מתפתח מלווה העצמאות הממשלתי המתחרה עם שתי הקרנות גם יחד. לאן תוביל ההתפתחות הזאת? כמה זמן תוכלנה מחלקות שלמות להפעיל תקציבי מיליונים בחלל ריק? בעוד הוויכוח הזה נמשך פועל בניין המוסדות בירושלים בקצבו הרגיל. בטון מלנכולי במקצת קוראים לו עדיין רבים בשם "בית המוסדות הלאומיים", זכר לאותם ימים עת שכנו כאן מוסדותיו העצמיים של היישוב, מרכז העצבים של "המדינה בתוך מדינה", שהקים היישוב היהודי במסגרת המנדט. אלפי אנשים נוהרים עדיין אל חצר הבניין, מתבוננים בו כבאיזה נכס היסטורי חשוב, מצטלמים על המדרגות העולות אל שערי ההנהלה הציונית, הקרן הקימת וקרן היסוד. ברם, כמעט הכל יודעים כי השערים האלה, אף שהם בחזית הבניין, אינם עוד החשובים באמת. הדלת החשובה יותר של הבית הזה היא דווקא דלתו האחורית. אולם אין היא מובילה עוד אל משרדי אותו גוף המכהן עדיין בבית הזה תחת השם ההיסטורי של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, כי אם אל מפקדתו של היריב: משרד ראש הממשלה, אותו מאשימים רוב אנשי בית המוסדות בשקיעתם המצערת. ואכן, ראש הממשלה שהוא דייר משנה בבית הזה, הוא האיש הפועל בשלוש השנים האחרונות יותר מאחרים לצמצום סמכויות הסוכנות...
עמוס אילון, "הארץ", 8 במאי 1952
268
268

























































































   268   269   270   271   272