Page 288 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 288
ד"ר הרליץ, מי שניהל את הארכיון במשך עשרות שנים, בודק אישית תיקים
למסע היו כמה הישגים חשובים: מיפוי החומרים המצויים בארכיונים יהודיים וציוניים ששרדו את המלחמה – חלקם הוטמנו בכספות בנק אפ"ק ושרדו את הבליץ על לונדון; הסכם להעברת ארכיון נורדאו לירושלים והעברת ארכיונים אישיים נוספים, ובהם זה של ישראל זנגוויל; העברת חלקי ארכיונים של המשרדים הציוניים בפריז ובלונדון וכן ארכיונה של הסוכנות היהודית ששב ללונדון מקנדה; צילום מסמכים בארכיון הבריטי על אודות תוכניות אל עריש
ואוגנדה, ועוד.
בשנת 1951, כשנה וחצי מאוחר יותר, יצא ד"ר ביין למסע נוסף. הפעם היה זה מסע ממוקד שנועד לאתר מערכות מתאימות לגיבוי במיקרופילם. בתום המסע הגיעו ארצה שני מכשירים לצילום ולקריאת מיקרופילם ועוד ציוד וחומרים משלימים. פריטים אלו שימשו בארכיון בהצלחה מרובה במשך כמה עשרות שנים. על קליטתם הופקד בראשית הדרך פאול אלסברג.
במרוצת שנת 1951 הושלמו בבית המוסדות הלאומיים העבודות לבניית האגף החדש עבור משרד ראש הממשלה וקומת המרתף (פרטר) שלו הוקדשה לארכיון הציוני. המעבר לחלל החדש והמרווח הביא להקלה, אבל לא לזמן רב, שכן הגיע לארכיון חומר רב מתקופת היישוב. הוועד הלאומי העביר את משימותיו ועימן את המחלקות הרלוונטיות לאחריות המדינה. מחלקות רבות שפעלו במסגרת הסוכנות היהודית
פסקו מלהתקיים, חלקן – המחלקה המדינית, מחלקת המסחר והתעשייה ועוד הפכו למשרדים ממשלתיים ואחרות שינו את ייעודן. לפיכך, חומרים בהיקף עצום נארזו והועברו אל הארכיון הציוני. כ-30 אלף תיקים התקבלו בארכיון בתוך כמה שנים, רובם במחצית הראשונה של שנות החמישים. על מלאכת קליטתם הופקד פאול אלסברג, שהתקבל לעבודה בארכיון בשנת 1949. אלסברג, שהיה ארכיונאי בעל כישורים גבוהים לסדר ולארגון, יישם שיטה חדשה ופשוטה לסימול החטיבות. בשנת 1957, ימים לפני שעבר להיות הממונה על ארכיון המדינה, כינס את התורה שבעל פה למשנה כתובה והציגה בפרוטרוט בפגישת עבודה מיוחדת של הפקידים המדעיים בארכיון. מסמך זה הקיף 29 עמודים מודפסים והיה לימים המדריך לרישום חטיבות ואוספים המשמש את הארכיון הציוני המרכזי עד ימינו.
286
286
