Page 289 - הבנין שבו נולדה המדינה

ב-1955, במלאת לו שבעים, פרש ד"ר הרליץ לגמלאות וד"ר ביין החליפו בתפקיד מנהל הארכיון הציוני. שנה מאוחר יותר, ב-1956, חתם דוד בן-גוריון על כתב המינוי של ד"ר אלכס ביין לגנז המדינה ועם מינויו עמד גם בראש מועצת הארכיונים. בשנת 1958 הוקם האיגוד המקצועי של הארכיונאים בישראל ובראשו עמד ד"ר ביין, שהיה מיוזמיו. בשנת 1960 נפתח המסלול ללימודי ארכיונאות באוניברסיטה העברית בראשותו של ד"ר ביין. הנה כי כן, ד"ר ביין החזיק בכל עמדות המפתח בעולם הארכיונאות בישראל במשך כעשור מלא. העמדה והאופי הריכוזי של ביין התבטאו היטב במסמך שסרטט את המבנה הארגוני החדש שיישם בשנת 1958 בארכיון הציוני, ועל פיו החזיק במושכות של כל
יחידות הארכיון כולל האדמיניסטרציה, למרות עיסוקיו הרבים והמגוונים.
מסמך זה חושף כמה מהעובדים הבולטים בארכיון ובהם ד"ר ישראל קלויזנר – העוזר הראשי והאחראי לארכיונים אישיים ולדברי דפוס; יוסף ונקרט – ממונה על צילום במיקרופילם וכן על פרסומים ותערוכות; ד"ר מיכאל היימן – ממונה על הטיפול בארכיונים מוסדיים וכן על "אינפורמציה מדעית", דהיינו יועץ ראשי; וישראל פיליפ – אחראי
לאוסף העיתונות. עדינה הרן הוצבה כאחראית לאוסף התצלומים וכן למתן שירותים לקהל באולם הקריאה.
ביוזמתו של ד"ר ביין הקונגרס הציוני הכ"ד שהתכנס ב-1956 בירושלים אשרר לראשונה את מעמדו של הארכיון כארכיונה של ההסתדרות הציונית העולמית על כל מוסדותיה והקרנות שהקימה וכן של כל מוסדות היישוב והטיל על כל יחידותיהם את חובת ההפקדה של החומרים בארכיון. עוד הסמיך הקונגרס את מנהל הארכיון להיות הממונה
הבלעדי על ביעור החומרים.
התוכנית להקים "קריית ארכיונים"
במרוצת שנות השישים נקלטו בארכיון אלפי מטרים של תיקים שתוכנם פורט בדוחות שנשלחו מדי שנה לקונגרס. החטיבות הבולטות שנקלטו בתקופה זו היו הלשכה הראשית של קרן היסוד (1926–1965), בנק אפ"ק (1903–1940), ארכיון פיק"א (כחמש טונות נייר שהופקדו בחלל מיוחד בבנייני האומה), ארכיון הנרייטה סולד, ארכיון לייב יפה, ארכיון הצילומים של צבי אורון (אורושקס), אוסף בולי קק"ל (1962) ועוד. ראוי לציון מיוחד המשא ומתן המתמשך לקבלת ארכיון נחום סוקולוב שהגיע לירושלים בכמה שלבים בשלהי שנות השישים ובראשית שנות השבעים. ריבוי הרכישות והצורך בתיעוד מדויק הביא לחידוש נוסף: "פנקס הרכישות". המעיין בפנקס יוכל להתרשם מהקצב
המרשים של קבלת החומרים.
ב-1957 הוקם ארכיון הסרטים של מחלקת ההסברה של הסוכנות היהודית והארכיון הציוני החל להפקיד בו את הסרטים שברשותו.
ד"ר ביין שעבד בראשית דרכו כארכיונאי בארכיון הרייך הגרמני בפוטסדם, הביא עימו לתפקיד תפיסה חדשה ומודרנית של תפקיד הארכיון במדינה ובחברה, ובהתאם לזה גם של מאפייני תפקידו של הארכיונאי. ביין סבר שלארכיון יש תפקיד מרכזי בחשיפת המידע האצור בו ובקידום המחקר וראה בהכשרת הארכיונאי כ"עובד מדעי'" כלי מרכזי בקידום מטרה זו. במאמריו ובהרצאות שנשא באוניברסיטה ובכנסי האיגוד פירט את משנתו. הוא סבר שחשיפת אוצרות הארכיון באמצעות תערוכות המיועדות לציבור הרחב עשויה לקדם את מטרותיו וכתוצאה מכך גם את המחקר ההיסטורי. על כן הפנה משאבים להקמת תערוכות גדולות וקטנות ולהצגתן. חלקן הוצגו במסדרונות בית
המוסדות הלאומיים וכמה מהגדולות שבהן הוצגו גם במקומות אחדים בארץ.
רשימת התערוכות ארוכה. בסך הכול הוצגו בתקופה שבין 1937 ועד 1970 עשרות תערוכות. הבולטות שבהן היו "אתחלתא" (1941), "מדינת היהודים" (1946), "בדרך למדינת ישראל" (1949), תערוכות יובל לקונגרס הציוני
287