Page 290 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 290
התערוכה "אתחלתא" (1941) שהוצגה בבית המוסדות הלאומיים נדדה אחר כך ליישובים ברחבי הארץ
הראשון ואחרות להולדת ולפטירת הרצל, מבחר תעודות מקור במהלך הקונגרסים השונים, "ארבעים שנה להצהרת בלפור" (1957), תערוכת התצלומים של צבי אורון (אורושקס) (1961), "העלאת עצמות ז'בוטינסקי" (1964), "יהדות ברית המועצות" על פי אוסף צנציפר (1967) ועוד. התערוכות משכו קהל רב ומגוון ואורחים רבים ציינו את התרשמותם בספרי המבקרים. הארכיון הציוני היה גם מיוזמיו של מוזיאון הרצל בהר הרצל ובמשך יותר מעשור פיקח
על התצוגות בו.
דאגה עצומה ומאמצים רבים הקדיש ביין להשגת משכן קבע ראוי לארכיון הציוני. ביין, שחבש כאמור כובעים נוספים, הגה את הקמתה של קריית משותפת לשלושה הארכיונים הגדולים שהיה מעורב בהם – ארכיון המדינה, הארכיון לתולדות העם היהודי והארכיון הציוני המרכזי. במרוצת שנות השישים הפעיל לחץ מתמיד על המוסדות הרלוונטיים ויזם קבלת החלטות ביצועיות בהנהלה הציונית ובמשרדי הדיור הציבורי של הממשלה. המיזם הביא במחצית שנות השישים של המאה ה-20 להקצאת מגרש גדול בשטח הפתוח (אז) שמצפון לכנסת (כיום מנחת המסוקים של הכנסת), ולתוכנית אדריכלית מודולרית שתאפשר ביצוע בשלבים בהתאם למשאבים שישיג כל אחד מהגופים השותפים. תחנה פומבית חשובה במיזם הייתה אמורה להתקיים ביולי 1965, עת הוזמנו רבים להנחת אבן הפינה לקריית הארכיונים. ואולם, מותו הפתאומי של משה שרת (אז יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית) גרם לדחיית
האירוע ובהמשך המיזם בוטל עקב קשיים תקציביים.
288
288
