Page 58 - הבנין שבו נולדה המדינה

ברוח האר-דקו שרווחה באירופה מאמצע שנות העשרים ואילך. העמודים בקומה הראשונה של המבנה המרכזי תורמים גם הם למונומנטליות של המבנה. מעניין לציין שבשרטוט החזיתות שהוגש לתחרות לא הודגשה החלקלקה ואילו אכסדרת העמודים זכתה להדגשה רבה – בניגוד למציאות.
כאמור, הכנסיות השונות ומבני הציבור שנבנו בירושלים בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הסתמכו באופן בולט על מבנים היסטוריים שהיו ידועים בארץ מוצאם. בית החולים האיטלקי נראה כמו פאלאצו וקיו (הארמון הישן) בפירנצה וכמו מבני ציבור בטוסקנה; הכנסייה האנגלית הפרוטסטנטית והקולג' סנט ג'ורג' הבריטי מזכירים מבנים גותיים באוקספורד. לעומתם, בניין המוסדות הלאומיים התאפיין בצניעותו, בפשטותו ובקוויו הנקיים ורק אזכורים מעטים קישרו אותו לתולדות האדריכלות. ייתכן שהחצר המרכזית והקשתות שבכניסה לאגפים בחצר ביטאו השראה מזרחית. ייתכן גם שהתכנון של המבנה כפרסה מקורו בתקדימים אירופיים של מבנים ציבוריים דוגמת בית המשפט בפריז, אבל ההיבט המודרני בתכנון וההתייחסות לסביבה הם ההיבטים הדומיננטיים. המכלול ניצב בקצה שכונה שעוצבה באיכות גבוהה מאוד ברוח ערי גנים. הבתים בשכונה תפסו רק כשליש מהחלקה והגינון הרב טבל אותה
בירק. לעומת מבני השכונה היה מבנה המוסדות הלאומיים בעל מסה גדולה.15
אלמנט נוסף שתרם לתחושה המונומנטלית שהשרה המכלול היה הנוף שנשקף מהכיכר ומחלונות המשרדים. באותן שנים ניתן היה לראות בבירור את העיר העתיקה, מראה שנפגם לאחר שהוקם בניין משרדים של סולל בונה בצד השני של רחוב המלך ג'ורג' (בניין זה ננטש לפני שנים רבות, אבל לא נהרס וטרם נבנה על מקומו בניין אחר). הקמת בית המוסדות הלאומיים בסגנון מודרני הציבה אתגר לתפיסת הבנייה ההיסטוריציסטית שרווחה עד אז. במונח "היסטוריציזם" כוונתי לגישות השונות אל העבר כמקור לגיבוש סגנון אדריכלי בירושלים.16
גישה אחת דוגלת בהמשך הבנייה שהייתה מקובלת מזה דורות, שבדרך כלל מתייחסים אלה כאל מסורתית, לבין לקטנות, אקלקטיות, שהיא במידה רבה המשך של המאה הקודמת, שלא הייתה מסוגלת להמציא סגנון חדש משל עצמה וחידושה היה בפתיחות שהראתה בשימוש בו-זמני בסגנונות שונים על ידי אדריכלים שונים, ואפילו על ידי אותו אדריכל בבניינים שונים. המודרניזם מבטל ודוחה כעיקרון את השימוש בכל סגנון שאול, והוא עומד בניגוד גמור
להיסטוריציזם.
מכאן ואילך נוצרו שתי מגמות מנוגדות בבנייה הציבורית בירושלים. הבריטים בנו את מוסדות השלטון והתרבות בהתייחסות לאדריכלות ההיסטורית של ירושלים, תוך שאילת אלמנטים מהסגנון המזרחי שרווח באזור בדגש על תקופת שלטון הצלבנים בעיר. היהודים, לעומתם, בנו בעיקר בסגנון המודרני ונמנעו מאזכורים היסטוריים ומקישוטים מודבקים. הבנייה הרוסית, האיטלקית והגרמנית הייתה במידה רבה המשך של הלקטנות שאפיינה את האדריכלות
האירופית במאה ה-19.
הסגנון שניתן לקרוא לו היסטורי המשיך להיות רלוונטי במאה ה-20 לאדריכלים הזרים שפעלו בירושלים. בית הנציב העליון במזרח תלפיות משקיף לעבר העיר העתיקה, ויש בו רמזים לתומכות גותיות ולחצר טקסית מזרחית. בניין מוזיאון רוקפלר, שבנייתו החלה באותה תקופה שנבנה בניין המוסדות הלאומיים, ונחנך ב-1938, מתנשא מעל חומת העיר העתיקה באמצעות מגדל. יש בו חצר מרכזית ברוח המזרח, שימוש רב בקשתות, שילוב של קרמיקה ארמנית שביצעו אומנים ארמנים מירושלים – כל אלה בהשפעת האדריכל הבריטי צ'ארלס אשבי, מזכיר החברה "למען ירושלים" ומזכיר ועדת התכנון הירושלמית, שניסה ברוח תנועת הארטס אנד קראפטס (Arts and Crafts) להחיות גם בירושלים מלאכות מסורתיות עממיות. מעל הכול בולטים במוזיאון רוקפלר אולמות התצוגה השמרניים והמיושנים. הם מעידים שמתכנן המבנה, אוסטן סנט ברב הריסון, לא שאף לבנות את המילה האחרונה במוזאולוגיה, אלא מבנה מונומנטלי בעל ממדים גדולים שמסתמך על תקדימים היסטוריים.
15 רמון, שם. 16 לנושא ההיסטוריציזם בירושלים ראו: מיכאל לוין. "אדריכלות בירושלים בתקופת המנדט: היסטוריציזם מול מודרניזם". בתוך יהושע
בן- אריה (עורך), ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת. ירושלים: יד יצחק בן-צבי ומשכנות שאננים, 2003, עמ' 171–186.
56
56