Page 67 - הבנין שבו נולדה המדינה

רק כשנודעו התוצאות הבין רטנר עם מי התמודד. היו שם בין השאר שמות דוגמת ריכרד קאופמן, אלכסנדר ברוואלד, יוסף ברלין, יעקב פינקרפלד ויוסף מינור. כאיש מקצוע בענף הכיר לא מעט מעבודותיהם. הוא ידע, למשל, שברלין תכנן את בניין תחנת הכוח הראשונה של חברת החשמל בתל-אביב ושמינור תכנן את בית ביאליק, שהפך מייד לאייקון תל-אביבי. והוא? לזכותו עמדו שתי עבודות תכנון בחיפה: של בית הפועלים הראשון ושל אמפיתיאטרון.
אולם ועדת השיפוט, שבראשה עמד אדריכל נודע מחוץ לארץ, פרופ' יוזף פרנק, וחבריה האחרים היו האדריכל בנימין חייקין, ד"ר אליעזר ריגר ממחלקת החינוך של ההנהלה הציונית ונציגים של קרן קימת וקרן היסוד שלא הוזכרו בשמותיהם, העדיפה את תוכניתו על פני שאר התוכניות והעניקה לו את הפרס הראשון בסך 75 לירות – סכום גבוה מאוד שאפשר להשוותו ל-75 אלף שקלים בימינו. במקומות השני עד החמישי זכו האדריכלים ליאופולד קראקואר
(70 לא"י), דב קוצ'ינסקי (65 לא"י), ריכרד קאופמן (50 לא"י) ווילהלם הקר (34 לא"י).
לימים סיפר רטנר כי ראש הקק"ל, מנחם אוסישקין, שהכיר מקרוב את עבודת הוועדה, גילה לו שבעת דיוניה הממושכים הופעלו לחצים להעניק את הפרס הראשון לאחד מ"אנשי שלומנו", כלומר מהמובילים בענף, אך פרופ' פרנק הטיל את כל כובד משקלו כדי שהצעתו של רטנר תאושר. בחיוך ממזרי הוסיף רטנר: "ייתכן שדגם הפלסטלינה שצירפתי לתוכנית עזר במשהו...".
להפתעתו של רטנר הבוס שלו בטכניון, פרופ' ברוואלד, קיבל את הפסדו לסגנו בשוויון נפש, כאילו לא קרה דבר, ולא התעורר ביניהם שום מתח. שנתיים לאחר מכן, ב-1930, בהיותו בן 53 בלבד, הלך ברוואלד לעולמו במפתיע, ורטנר החליפו כראש הפקולטה
לאדריכלות.
בשנים הבאות הוא ייצג יותר מהרבה אחרים את
השילוב של "ספרא" (במובן האדריכלי) ל"סייפא" (במובנו היחיד, הצבאי). בטכניון הוא היה מורה אהוב שהשפיע על דור שלם של אדריכלים. מדי פעם קיבל על עצמו לתכנן מבנה או מתחם שלם. בה-בעת הוא הפך לאחד המובילים בארגון ה"הגנה". מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית גייסה אותו כבר ב-1929 להציע פתרונות ביטחוניים ליישובים החדשים שהקימה.
לעיתים הגיע למקומות הסכנה בלי שהתכוון לכך. בשנת 1929 הוא נהג להגיע לירושלים מדי שבוע או שבועיים כדי לעקוב מקרוב אחר בניית האגף הראשון בבית המוסדות הלאומיים – אגף קרן קימת. בעודו בירושלים פרצו מאורעות תרפ"ט והעיר הפכה למוקד של אלימות ורצח. רטנר העמיד את עצמו לרשות הסניף המקומי של ה"הגנה" וחש לכל מקום סכנה, לעיתים תוך סיכון רב. כך היה כשהגיע למוצא זמן קצר לאחר טבח משפחת מקלף ואורחיה, ועזר לחלץ את הנצורים במקום ובהם אם המשפחה, שנפצעה קשה מאוד ונפטרה בדרכה לבית החולים. עם מרדכי מקלף, שהיה אז בן תשע וניצל עם אחותו, שמר על קשרים בעשרות השנים הבאות, לרבות בתקופה שכיהן כרמטכ"ל
השלישי של צה"ל.
עקב מקצועו האזרחי הפך רטנר ב"הגנה" לבר סמכא בכל הקשור להקמת יישובים ולהתבצרות. נהגו לפנות אליו לא רק בגלל הידע הצבאי הרב שלו, שמעטים המפקדים ב"הגנה" שיכלו להשתוות אליו, אלא גם בגלל ניסיונו כמתכנן וכאדריכל. כך היה במקרה של אחד המפעלים המרכזיים של ה"הגנה" בתקופת "המרד הערבי" (1936–1939).
חברי גרעין של "השומר הצעיר" שישבו בבית אלפא היו אמורים לעלות על הקרקע כמה קילומטרים משם, אך בשל אירועי "המרד הערבי" נדחתה העלייה פעם אחר פעם. חבר הקיבוץ שלמה גרזובסקי (גור) העלה רעיון מבריק: להקים בן-יום יישוב טרומי מבוצר בגודל 35X35 מטרים, להקיפו חומת עץ כפולה ובה אבני חצץ נגד יריות מרחוק,
כדי שבערבו של אותו יום יעמוד היישוב על תילו.
דגם הפלסטלינה של בית המוסדות הלאומיים, 1928
65