Page 69 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 69
מימין: ביום ההשבעה של הפיקוד הבכיר לצה"ל, יוני 1948. רטנר יושב בשורה האמצעית, שני מימין, בין יגאל אלון לישראל גלילי. משמאל: אלוף יוחנן רטנר, 1948. אלה היו דרגות האלוף באותה תקופה
בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות הציע לו בן-גוריון לשמש כרמטכ"ל בפועל, עקב מחלתו של הרמטכ"ל המכהן יעקב דורי. רטנר סירב ונימק זאת באומרו לבן-גוריון שהוא אינו מסכים עם חלק משיטות העבודה במטכ"ל ושאם יקבל את התפקיד ייאלץ להחליף חלק גדול מהמפקדים הבכירים, דבר שאין להעלותו על הדעת בעת מלחמה.
הוא נותר בתפקידו כיועץ צבאי לדוד בן-גוריון וכראש אגף התכנון במטכ"ל הראשון של צה"ל.
רטנר היה אדם מופנם, צנוע, שלא נפנף במעמדו או בדרגותיו. בנו מיכה מעיד שכל פעולותיו ב"הגנה" ואף בראשיתו של צה"ל נעשו ללא רעש ופרסום. בצה"ל הצעיר עסק, כאמור, בנושאי תכנון וסייע להקמת חיל המדע (חמ"ד). כשנמנה עם חמשת האלופים הראשונים בצה"ל, שני בניו, דוד בן ה-14 ומיכה בן העשר, לא ידעו על כך דבר. מיכה מספר כי לא היה גבול להפתעתו כשהגיע לכיתה וחבריו הראו לו את העמוד הראשון של עיתון "הארץ'" ובו תמונת
אביו במדי אלוף.
הפתעה נוספת זומנה לבני משפחת רטנר מייד לאחר מכן. באחד מימי קיץ תש"ח בישר להם אב המשפחה כי הם עומדים לנסוע למוסקבה לתקופה ממושכת, שכן הוא נתמנה לנספח צה"ל הראשון בברית המועצות, בדרגת אלוף. כשנה וחצי התגוררה המשפחה במוסקבה. הצירה הישראלית הראשונה בבירה הרוסית הייתה גולדה מאיר ואותה החליף מרדכי נמיר. האלוף רטנר קשר קשרים הדוקים עם חבריו הנספחים הזרים ועם הגנרלים הרוסים שהיו ממונים על הקשר עם הנספחים הצבאיים. בפגישה הראשונה עם הגנרל הרוסי שטיפל בנספחים הזרים הוא החל לדבר איתו בצרפתית, השפה הבין-לאומית של הימים ההם. רטנר השיב לו שאין צורך בצרפתית, שכן הוא דובר רוסית מהבית. הגנרל לא ידע על עברו בצבא האדום בראשיתו ולפגישה הבאה איתו הביא את התיק האישי שלו מאותם ימים. הוא החזיק בידו את התיק ואמר בפליאה: "אז היית במעמד של פולקובניק (קולונל, אלוף משנה), וגם היום אתה במעמד כזה (אלוף בצה"ל נשא אז שלושה "כוכבים", כמו אל"מ כיום). במילים אחרות – נותרת במקומך לאחר שלושים שנה.
אם היית נשאר אצלנו היית בוודאי כבר גנרל או מרשל".
רטנר לא ענה ובליבו פנימה חשב כי מזלו האיר לו פנים. גנרלים יהודים לא מעטים הוצאו להורג בימי הטיהורים הגדולים של סטלין.
67
