Page 76 - הבנין שבו נולדה המדינה
P. 76

עתה הייתה הדרך פתוחה לתחילת עבודת ההקמה של הבית. אלא שזו התעכבה חודשים לא מעטים. בדיון בהנהלה הציונית עלתה שוב הסוגיה הכספית. הוחלט שגזבר ההנהלה, זיגפריד ון-פריזלנד יכתוב לשני תורמים גדולים בעולם היהודי, יצחק ניידיץ' ושלמה זלמן שוקן, ויברר איתם את האפשרות שיתרמו להקמת בית ההנהלה, כחלק מבית
המוסדות הלאומיים.
בתחילת 1929 הוברר כי יש חילוקי דעות בין ההנהלה הציונית לבין קק"ל – הן בדבר קצב ההקמה של הבית הן לגבי פרטים טכניים שונים. בישיבת ההנהלה ביום 16 בפברואר 1929 אמר ד"ר ארתור הנטקה: הקרן הקימת הודיעה שתתחיל להקים את ביתה בזמן הקרוב. ההנהלה הציונית, השותפה אף היא בבית, מגלה לדעתו פסיביות לא נכונה בנדון. הדבר מסוכן, "בגלל שהקרן הקימת יכולה לעשות בינתיים אי אלה דברים שלא יהיו רצויים לנו". הוא הביא לדוגמה את סוג האבן שמהנדסי הקרן רוצים להשתמש. "בכלל", הוסיף, "ישנם בבית משותף הרבה דברים שכל השותפים בבניין צריכים להסכים עליהם". ד"ר הנטקה הציע שהמחלקה הטכנית של ההנהלה הציונית תהיה מעורבת
יותר בהקמת הבניין.
בהמשך אותו דיון התברר כי בעוד שלקרן קימת אצה הדרך, ההנהלה הציונית ראתה את הקמת הבית כעניין עתידי ולא דחוף. זאת ועוד: הגזבר זיגפריד ון-פריזלנד הציע לפנות לקק"ל ולבקש ממנה שתעכב את התחלת הבנייה בשנה לפחות. הוא הסביר שלא נכון שההנהלה הציונית מעכבת את הבנייה, שהרי גם היא סובלת מחוסר בית משלה
ונאלצת לשלם שכר דירה למשרדים שהיא שוכרת.
ההנהלה קיבלה החלטה ברוח זו והוצע לפנות לקק"ל, כדי שזו תדחה את התחלת הבנייה בשנה. אם היא לא תסכים, יש לעמוד על כך שהמחלקה הטכנית של ההנהלה הציונית תהיה מעורבת בשלבי הקמתו של אגף קק"ל. דיון מאוחר יותר מגלה כי ההנהלה הציונית הזמינה את יו"ר קק"ל, מנחם אוסישקין, לבירור כוונותיה של הקרן באשר לבניין, אך
הוא סירב להגיע לדיון.
ואכן קק"ל, בראשות אוסישקין הנמרץ תמיד, לא הסכימה לשום דחייה ובאביב 1929 הונחה אבן הפינה לחלקו הצפוני של הבית – אגף קרן קימת לישראל. ב-27 באפריל 1929, בעצם ימי חול המועד פסח תרפ"ט, חגגה ירושלים היהודית ואיתה כל היישוב היהודי בארץ את הנחת אבן הפינה לבניין. לרשות האורחים הוקמה בשטח החשוף, לא הרחק מהבתים הסמוכים של שכונת רחביה, סוכה גדולה מקושטת בירק ועליה התנוססו דגלי הלאום. תוכניתו של
האדריכל רטנר לבניין הוצגה בקנה מידה גדול לימין הבמה.
פתח את האירוע מנחם אוסישקין. הוא ציין בדבריו שזה שנים מדברים על הצורך לעזוב את בתי הזרים שהמוסדות הלאומיים מתארחים בהם, ולהתרכז בבניין אחד. אוסישקין הודה לאורחים הרבים ובהם עולי-רגל שהגיעו לירושלים לחג הפסח. כן הודה לחברת ה"פניקס" שהעמידה את ההלוואה לקק"ל ולאדריכל רטנר על תוכניתו היפה. הוא ציין כי בירושלים היהודית נבנו בתים למאות, "אולם אנו עצמנו יושבים בבתים ספוני ארזים ובית האלוהים חרב". בכך
השווה, ולא בפעם הראשונה, את הבית שיוקם למקדש-מעט שיש לבנותו בהקדם.
המיקום – הוסיף הנואם – מעולה ממש: במרכז העיר, מסביבו שכונות יהודיות, ובמיוחד שכונת רחביה (שאוסישקין היה אחד מהמשתכנים בה). מוסדות יהודיים נוספים יוקמו בסביבתו ואין ספק כי הבית יהא לתפארת.
כמקובל בימים ההם אירוע מסוג זה חייב השתתפות של נואמים רבים. אוסישקין בישר לנוכחים כי בסך הכול יישאו דברים 12 נואמים, כמניין שבטי ישראל. הקהל, מתברר, קיבל את הדברים בשוויון נפש והכול הבינו כי מדובר באירוע ארוך.
74
74



















































































   74   75   76   77   78