Page 94 - הבנין שבו נולדה המדינה

קרן היסוד
קרן היסוד היא הקרן הלאומית השנייה והיא פעלה לצד קרן קימת מאז ראשית המאה ה-20. היא הוקמה בוועידה ציונית בין-לאומית שהתכנסה בלונדון ביולי 1920, והסעיף הראשון בהחלטה על ייסודה אמר בעברית של הימים ההם: "לייסד קרן בשביל ההגירה והיישוב בשם 'קרן היסוד'. הקרן מסתדרת בתור אישיות משפטית". מטרת הקרן מראשיתה הייתה לממן את הוצאתו אל הפועל של הרעיון הציוני להקים בית לאומי ולאחר מכן מדינה בארץ ישראל. איך לרכז סכומי כסף גדולים הדרושים לכך? לשם כך הועלה רעיון חדש-ישן: "קרן היסוד, בתור דוגמה יסודית למילוי העבודה העצמית, תטיל את המס ההיסטורי והלאומי של ה'מעשר', שהיה חי ופועל בחיי העם בכל דור ודור".
הרעיון המבריק הזה לא צלח, ובתוך זמן קצר הוקם מנגנון מיוחד של קרן היסוד שעסק באיסוף כספים בדרכים יותר מקובלות – הכול למען הקמתה של ארץ ישראל היהודית. ואכן בתוך שנים אחדות הפכה הקרן למכשיר הכספי העיקרי של ההסתדרות הציונית, וכספיה אפשרו הקמת יישובים, מפעלי תעשייה, פיתוח תשתיות ואף סיוע למוסדות חינוך ותרבות. סכומים גדולים הועברו במישרין ובעקיפין למטרות ביטחון. לא רבים יודעים, אך המשלחת הראשונה של קרן היסוד לארצות הברית, ב-1921, התרכזה באיסוף כספים להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, ובין
חבריה הפעילים היה המדען הנודע, חתן פרס נובל, אלברט איינשטיין.
בשש שנותיה הראשונות היה מרכזה של הקרן בלונדון. ב-1926 החליטה הנהלתה שהגיע העת להוכיח הלכה למעשה כי מרכז הפעילות של קרן היסוד הוא בארץ ישראל. באוקטובר באותה שנה הועבר המשרד הלונדוני על כל תכולתו לירושלים, ואיתו יחד הגיעו הגיעו ראשי הקרן לייב יפה וארתור הנטקה. לפי שעה לא היה לקרן בית משלה, ועם ההחלטה על הקמת בית המוסדות הלאומיים, בשלהי שנות העשרים, היא הצטרפה לשאר המוסדות ונקבע כי מקום מושבה יהיה האגף השמאלי של הבית. ב-1932 השיגה הקרן הלוואה מחברת הביטוח ה"פניקס". הבית נחנך לאחר
שנתיים, באוקטובר 1934, בביקור חגיגי של נשיא ההסתדרות הציונית בעת ההיא, נחום סוקולוב.
הכנסות הקרן מתרומות וממבצעים ברחבי העולם היהודי, ומאוחר יותר גם בארץ ישראל, הזרימו למפעל הציוני בארץ מיליוני דולרים, לירות שטרלינג, פרנקים צרפתיים, פרנקים שוויצריים ועוד. בארץ ישראל חילקה הסוכנות היהודית את הכספים למטרות לאומיות ראשונות במעלה. לדוגמה, בשנת תש"ו (1945/1946), שנתיים לפני קום המדינה, חולקו כספי הקרן (בלירות ארץ ישראליות שהיו שוות ללירות שטרלינג) כך: סך הכול – 6.5 מיליון לא"י. מזה כ-25% לעלייה ולקליטה של ניצולי שואה; סכום דומה – להתיישבות חקלאית; תחומי עבודה ושיכון – 16%; ארגון לאומי וביטחון (במילים אחרות, לרשות ה"הגנה") – 16%; חינוך ותרבות – כ-11%; סכומים נמוכים יותר הוקצו
למסחר ותעשייה, לעבודה סוציאלית ולהוצאות ִמנהל, ריבית ושונות.
שנתיים אחר כך, בשנה הסוערת תש"ח, היא שנת מלחמת העצמאות, חלק גדול מהתקציב הביטחוני בא ממקורות קרן היסוד. בחורף 1948 הוכתה קרן היסוד מכה קשה, כשמכונית תופת נהוגה בידי הנהג הערבי של הקונסוליה האמריקנית התפוצצה ליד משרדיה בבית המוסדות הלאומיים. באסון נספו 12 איש ואישה, ובהם יו"ר הקרן לייב יפה. נוכח צורכי השעה חרקו עובדי הקרן שן והמשיכו בעבודתם. הבניין שופץ ובשנים הבאות, תקופתה הראשונה של
מדינת ישראל, מילאה קרן היסוד תפקיד מרכזי במימון העלייה הגדולה ארצה.
עד הקמת המדינה וגם בשנים שלאחר מכן הייתה קרן היסוד פעילה מאוד גם בתחום ההסברה הציונית. צלמים מטעם הקרן סרקו את היישובים בארץ ואת נופיה הססגוניים, ומדי שנה נשלחו לקהילות יהודיות ברחבי העולם רבבות תמונות של ארץ ישראל המתחדשת. קרן היסוד אף שמה דגש על אמצעי תקשורת מודרניים כמו הקולנוע,
92
92