Page 153 - קרובים רחוקים
P. 153
קשרים עם בעלי השפעה ביישוב .הם פנו לקופת חולים של העובדים בארץ ישראל ,שהחלה לגלות עניין
במבנים -בעיקר בשל המוסדות הרפואיים שפעלו קודם לכן במתחם -ואולם שום דבר לא קרה .קק"ל
וקופת החולים התמהמהו.
פרל ומייברג נפגשו עם נציג המיסיון סלאון ,שהגיע עם המהנדס אהרון שוורצבלט .הם הציעו לו
9,000לא"י -סכום שלא היה בידיהם בפועל והיה גבוה בהרבה מהצעותיהם הקודמות .חדד לא הגדיל את
הסכום שהציע כי הניח שפרל ומייברג לא יצליחו לגייס את המחיר שנקבו בו .והוא אכן צדק ,שכן השניים
הצליחו לגייס רק אלפיים לא"י .הבנקים בצפת הסכימו להשלים את הסכום בתנאי שהשניים יעמידו את
נכסיהם כעירבון.
פרל ומייברג היו נחושים לממש את הבעלות היהודית על המקום ,ולו גם במחיר של סיכון רכושם
הפרטי .הם הכירו היטב את הנפשות הפועלות במוקדי הכוח הפוליטיים של קק"ל ,שכן הללו הגיעו תכופות
לנפוש בבתי המלון שלהם בחודשי הקיץ החמים .מעדות אחת מבנות משפחת פרל עולה כי בהכירם את
אנשי קק"ל לא ירצו שאת הבניין ירכשו אנשי צפת "הנוטים בדעותיהם לתנועה הרביזיוניסטית ,ו[הם]
יזדרזו לרכוש את הבניין בהקדם מידיהם" 482.וכשכך יקרה ,הניחו פרל ומייברג שהם "יגאלו את הבנין,
ויעבירו אותו לידיים יהודיות ,ויתכן שגם יוכלו להרוויח כמה לא"י ממכירתו לקק"ל או לקופ"ח"483.
הנהלת בית החולים הדסה וועד הקהילה ייחסו חשיבות עליונה לכך שהמתחם יעבור לבעלות יהודית,
והעדיפו שהקונה לא יהיה יזם פרטי אלא גוף ציבורי כגון קופת חולים .הם ראו במתחם מנוף להתפתחות
העיר ותנאי להגנה על האינטרסים הביטחוניים שלה .ביוזמתם או בלחצם של פרל ומייברג דחקו הנהלת
הדסה ויושב ראש ועד הקהילה אלעזר פודהורצר בקופת חולים לחזור לשולחן המשא ומתן ולסכם את
העסקה .במכתביהם אל קופת חולים העלו נימוקים וטיעונים כלכליים ועסקיים ,וניסו לשכנע את הנהלת
קופת חולים כי נוסף לחשיבות הציבורית שיש לרכישת המתחם הרי העסקה כדאית כלכלית ,אפילו במחיר
החדש שמוצע .הם אף פירטו הצעות שונות להסדרי מימון484.
בד בבד פנו הנהלת הדסה ופודהורצר לנציגי המיסיון וביקשו מהם להיענות להצעה של קופת חולים.
בפגישה שנערכה ב 19-במאי 1942בין מנהל בית חולים ומזכיר ובהשתתפות פודהורצר לבין בא כוח
המיסיון סלאון הם ניסו לשכנע אותו למכור את הבניין לקופת חולים ולא לאחרים ,אפילו אם התנאים
שהיא מציעה נוחים פחות .הם הדגישו את תפקידה החשוב של קופת חולים וציינו שהעברת המתחם
לרשותה מתבקשת ,מכיוון שכך המקום ימשיך לשמש לאותה מטרה אנושית שלשמה נרכש 485.באי כוח
המיסיון הסקוטי ציינו שהמשא ומתן עם פרל ומייברג מתקדם ועומד לקראת סיום ,וכי הם נוטים לסגור
את העסקה אתם משום ש"המיסיון לא יוכל לוותר על הפרש של 1500לא"י ויותר שיש בין הצעת קופת
חולים להצעות האחרות .על הפרש של כמה מאות לא"י אפשר היה אולי לדון ,אבל לא על אלפים" 486.הם
הבהירו שהמיסיון אינו מוכן למכור את השטח בתשלומים ,אלא אך ורק בכסף מזומן שיתקבל עם חתימת
ההסכם 487.בתגובה לפניית ועד הקהילה והנהלת בית החולים הדסה הסכים בא כוח המיסיון לחשוף בפני
קופת חולים את ההצעות העסקיות האחרונות של פרל ומייברג ,ולתת לה זכות קדימה בתנאי שתגיש את
החלטתה הסופית עד סוף אותו החודש (מאי .)1942
בלחצם של גורמים אלו נשלחו מכתבים נוספים מהנהלת קופת חולים ומוועד הקהילה בעיר להנהלת
הוועד הפועל של ההסתדרות ,אבל זו לא הזדרזה לפעול ,ייתכן שבשל היעדר מקורות כספיים למימון
הרכישה 488.יומיים לפני סוף חודש מאי פנה פודהורצר אל אליעזר קפלן ,חבר הנהלת הסוכנות היהודית
ומנהל מחלקת הכספים שלה ,וביקש ממנו לתמוך בבקשה קודמת של קופת חולים לסוכנות לקבל הלוואה
לצורך הרכישה .המכתב פירט את החשיבות שברכישת המקום לצורך הקמת בית הבראה:
תקופה שלישית 151
במבנים -בעיקר בשל המוסדות הרפואיים שפעלו קודם לכן במתחם -ואולם שום דבר לא קרה .קק"ל
וקופת החולים התמהמהו.
פרל ומייברג נפגשו עם נציג המיסיון סלאון ,שהגיע עם המהנדס אהרון שוורצבלט .הם הציעו לו
9,000לא"י -סכום שלא היה בידיהם בפועל והיה גבוה בהרבה מהצעותיהם הקודמות .חדד לא הגדיל את
הסכום שהציע כי הניח שפרל ומייברג לא יצליחו לגייס את המחיר שנקבו בו .והוא אכן צדק ,שכן השניים
הצליחו לגייס רק אלפיים לא"י .הבנקים בצפת הסכימו להשלים את הסכום בתנאי שהשניים יעמידו את
נכסיהם כעירבון.
פרל ומייברג היו נחושים לממש את הבעלות היהודית על המקום ,ולו גם במחיר של סיכון רכושם
הפרטי .הם הכירו היטב את הנפשות הפועלות במוקדי הכוח הפוליטיים של קק"ל ,שכן הללו הגיעו תכופות
לנפוש בבתי המלון שלהם בחודשי הקיץ החמים .מעדות אחת מבנות משפחת פרל עולה כי בהכירם את
אנשי קק"ל לא ירצו שאת הבניין ירכשו אנשי צפת "הנוטים בדעותיהם לתנועה הרביזיוניסטית ,ו[הם]
יזדרזו לרכוש את הבניין בהקדם מידיהם" 482.וכשכך יקרה ,הניחו פרל ומייברג שהם "יגאלו את הבנין,
ויעבירו אותו לידיים יהודיות ,ויתכן שגם יוכלו להרוויח כמה לא"י ממכירתו לקק"ל או לקופ"ח"483.
הנהלת בית החולים הדסה וועד הקהילה ייחסו חשיבות עליונה לכך שהמתחם יעבור לבעלות יהודית,
והעדיפו שהקונה לא יהיה יזם פרטי אלא גוף ציבורי כגון קופת חולים .הם ראו במתחם מנוף להתפתחות
העיר ותנאי להגנה על האינטרסים הביטחוניים שלה .ביוזמתם או בלחצם של פרל ומייברג דחקו הנהלת
הדסה ויושב ראש ועד הקהילה אלעזר פודהורצר בקופת חולים לחזור לשולחן המשא ומתן ולסכם את
העסקה .במכתביהם אל קופת חולים העלו נימוקים וטיעונים כלכליים ועסקיים ,וניסו לשכנע את הנהלת
קופת חולים כי נוסף לחשיבות הציבורית שיש לרכישת המתחם הרי העסקה כדאית כלכלית ,אפילו במחיר
החדש שמוצע .הם אף פירטו הצעות שונות להסדרי מימון484.
בד בבד פנו הנהלת הדסה ופודהורצר לנציגי המיסיון וביקשו מהם להיענות להצעה של קופת חולים.
בפגישה שנערכה ב 19-במאי 1942בין מנהל בית חולים ומזכיר ובהשתתפות פודהורצר לבין בא כוח
המיסיון סלאון הם ניסו לשכנע אותו למכור את הבניין לקופת חולים ולא לאחרים ,אפילו אם התנאים
שהיא מציעה נוחים פחות .הם הדגישו את תפקידה החשוב של קופת חולים וציינו שהעברת המתחם
לרשותה מתבקשת ,מכיוון שכך המקום ימשיך לשמש לאותה מטרה אנושית שלשמה נרכש 485.באי כוח
המיסיון הסקוטי ציינו שהמשא ומתן עם פרל ומייברג מתקדם ועומד לקראת סיום ,וכי הם נוטים לסגור
את העסקה אתם משום ש"המיסיון לא יוכל לוותר על הפרש של 1500לא"י ויותר שיש בין הצעת קופת
חולים להצעות האחרות .על הפרש של כמה מאות לא"י אפשר היה אולי לדון ,אבל לא על אלפים" 486.הם
הבהירו שהמיסיון אינו מוכן למכור את השטח בתשלומים ,אלא אך ורק בכסף מזומן שיתקבל עם חתימת
ההסכם 487.בתגובה לפניית ועד הקהילה והנהלת בית החולים הדסה הסכים בא כוח המיסיון לחשוף בפני
קופת חולים את ההצעות העסקיות האחרונות של פרל ומייברג ,ולתת לה זכות קדימה בתנאי שתגיש את
החלטתה הסופית עד סוף אותו החודש (מאי .)1942
בלחצם של גורמים אלו נשלחו מכתבים נוספים מהנהלת קופת חולים ומוועד הקהילה בעיר להנהלת
הוועד הפועל של ההסתדרות ,אבל זו לא הזדרזה לפעול ,ייתכן שבשל היעדר מקורות כספיים למימון
הרכישה 488.יומיים לפני סוף חודש מאי פנה פודהורצר אל אליעזר קפלן ,חבר הנהלת הסוכנות היהודית
ומנהל מחלקת הכספים שלה ,וביקש ממנו לתמוך בבקשה קודמת של קופת חולים לסוכנות לקבל הלוואה
לצורך הרכישה .המכתב פירט את החשיבות שברכישת המקום לצורך הקמת בית הבראה:
תקופה שלישית 151
