Page 151 - קרובים רחוקים
P. 151
והנה שיר אחר שכתבה בשנת 1925לכבודו של ד"ר קריגר:
ַקח ֶאת יָדִי ּ ִבׁ ְשּ ֵתי יָדַיִם טֹובֹות,
ּ ִב ְל ִטי ַפת ַא ִחים.
ׁ ְשנֵינּו יָדַ ְענּוָ :ה ֳאנִּיָה ַהּ ְטרּו ָפה
ֹלא ַתּגִי ַע ְלחֹוף ִמ ְב ַט ִחים.
ְמ ֵחה דִ ְמ ָע ִתי ּ ְבדִ ְברֵי נֶ ָח ָמה ,יְ ִחידִי -
נַ ְפׁ ִשי ָמרָה.
ׁ ְשנֵינּו יָדַ ְענּוַ :הּ ֵבן ַהּנֹודֵד
ֹלא יִרְ ֶאה עֹוד ֶאת ׁ ְש ֵמי ַהּ ְמכֹורָה.
רחל סיפרה לשולמית כי ניסתה לפרסם בעיתון הדים את השירים שכתבה לד"ר קריגר:
אמת ,נכון הדבר ,נשלחו שירים (לא חבילה אלא שני שירים) ל"הדים"( ,וזה אחרי
שנשבעתי שלא להדפיס עוד מילה אחת!) אבל הפתרון הוא כי חשתי צרך לגמל
גמולו של ד"ר קריגר על טפולו בי והנה [נסתפק במה שיש -רוסית] כלומר הקדשתי
לו שירים [שני שירים] .אך מסופקני אם הם יראו אור עולם כי ברש [הסופר אשר ברש
-עורך העיתון הספרותי "הדים"] לא אשר אותם472.
כשעזבה רחל את צפת בסוף 1925תרמה כמה עשרות מספריה לספריית בית החולים .לאחר מותה נקראה
הספרייה על שמה ,ותצלום שלה נתלה בחדר הקריאה של המוסד .היא השאירה בבית החולים גם כמה
שירים בכתב ידה ,והם מוסגרו ונתלו על הקירות .את האחרון שבהם ,שעיטר את קירות מחלקת השחפת
בבית החולים הממשלתי בצפת ,ראתה האחות טובה מאיר בתחילת שנות החמישים ,אך גם הוא נעלם
זמן לא רב לאחר מכן .בתחילת שנות השלושים הוקמה בבית החולים הדסה ספרייה על שם רחל ,והיו בה
ספרים ,עיתונות מהארץ ועיתונות מחו"ל .הספרים נרכשו מתרומות שונות ,והספרייה התקיימה בזכות
מרצו ופעלו של יוסף ברץ מדגניה ,שגם דאג להפעלתה473.
ד"ר קריגר ,שעבר גם הוא לתל-אביב בסוף ( 1926ונישא שם ב 1929-לד"ר פאני צ'לנוב ,שעבדה עמו
בצפת) ,המשיך לטפל ברחל והיה אחד האחרונים שביקרו אותה לפני פטירתה באפריל 1931בבית החולים
הדסה ,ברחוב בלפור בתל-אביב .בריאיון שקיים עמו באפריל 1967סיפר העיתונאי ג' שרוני כי "הדוקטור
נוטל את ספר שיריה של רחל ומעלעל בו בחיבה באצבעותיו הארוכות"474.
תקופה שלישית 149
ַקח ֶאת יָדִי ּ ִבׁ ְשּ ֵתי יָדַיִם טֹובֹות,
ּ ִב ְל ִטי ַפת ַא ִחים.
ׁ ְשנֵינּו יָדַ ְענּוָ :ה ֳאנִּיָה ַהּ ְטרּו ָפה
ֹלא ַתּגִי ַע ְלחֹוף ִמ ְב ַט ִחים.
ְמ ֵחה דִ ְמ ָע ִתי ּ ְבדִ ְברֵי נֶ ָח ָמה ,יְ ִחידִי -
נַ ְפׁ ִשי ָמרָה.
ׁ ְשנֵינּו יָדַ ְענּוַ :הּ ֵבן ַהּנֹודֵד
ֹלא יִרְ ֶאה עֹוד ֶאת ׁ ְש ֵמי ַהּ ְמכֹורָה.
רחל סיפרה לשולמית כי ניסתה לפרסם בעיתון הדים את השירים שכתבה לד"ר קריגר:
אמת ,נכון הדבר ,נשלחו שירים (לא חבילה אלא שני שירים) ל"הדים"( ,וזה אחרי
שנשבעתי שלא להדפיס עוד מילה אחת!) אבל הפתרון הוא כי חשתי צרך לגמל
גמולו של ד"ר קריגר על טפולו בי והנה [נסתפק במה שיש -רוסית] כלומר הקדשתי
לו שירים [שני שירים] .אך מסופקני אם הם יראו אור עולם כי ברש [הסופר אשר ברש
-עורך העיתון הספרותי "הדים"] לא אשר אותם472.
כשעזבה רחל את צפת בסוף 1925תרמה כמה עשרות מספריה לספריית בית החולים .לאחר מותה נקראה
הספרייה על שמה ,ותצלום שלה נתלה בחדר הקריאה של המוסד .היא השאירה בבית החולים גם כמה
שירים בכתב ידה ,והם מוסגרו ונתלו על הקירות .את האחרון שבהם ,שעיטר את קירות מחלקת השחפת
בבית החולים הממשלתי בצפת ,ראתה האחות טובה מאיר בתחילת שנות החמישים ,אך גם הוא נעלם
זמן לא רב לאחר מכן .בתחילת שנות השלושים הוקמה בבית החולים הדסה ספרייה על שם רחל ,והיו בה
ספרים ,עיתונות מהארץ ועיתונות מחו"ל .הספרים נרכשו מתרומות שונות ,והספרייה התקיימה בזכות
מרצו ופעלו של יוסף ברץ מדגניה ,שגם דאג להפעלתה473.
ד"ר קריגר ,שעבר גם הוא לתל-אביב בסוף ( 1926ונישא שם ב 1929-לד"ר פאני צ'לנוב ,שעבדה עמו
בצפת) ,המשיך לטפל ברחל והיה אחד האחרונים שביקרו אותה לפני פטירתה באפריל 1931בבית החולים
הדסה ,ברחוב בלפור בתל-אביב .בריאיון שקיים עמו באפריל 1967סיפר העיתונאי ג' שרוני כי "הדוקטור
נוטל את ספר שיריה של רחל ומעלעל בו בחיבה באצבעותיו הארוכות"474.
תקופה שלישית 149
