Page 148 - קרובים רחוקים
P. 148
בסתיו ‪ 1925‬התייצב מצבה של רחל‪ .‬היא סיפרה לחבריה כי היא מתלבטת אם לעזוב את בית החולים‬
‫ואם לשכור חדר בצפת‪ ,‬שם יהיה עליה להישאר עוד חודשיים לפחות "לפי דברי ד"ר קריגר 'שלי'"‪ .‬היא‬

‫חלקה את התלבטותה ואת החלטותיה עם שלומית‪:‬‬

‫ובעוד ימים מספר אעזב את בית החולים‪ ,‬השאלה "לאן" נצבת לפני כלפני פירברג‬
‫בשעתו‪ .‬בית החולים לא נתן לי מאומה במובן השמנה (תודה לאל גם שלא רזיתי כאן‪452)...‬‬
‫בחרתי להשאר בבית החולים בתנאים פחות או יותר טובים‪ ,‬מאשר לעבר לירושלים‬
‫לתנאים פחות או יותר לא טובים‪ ,‬כלאמר‪ :‬הכנות קודמות‪ ,‬ישיבה עראית בעיר‬

‫וטרדות לבני אדם חפים מפשע‪453.‬‬

‫שלומי לא רע‪ .‬החלטתי להשאר בצפת עד הסתו‪ ,‬אם כי החום פה לא קטן מזה שאר‬
‫הפנות של ארצנו הברוכה‪ ,‬כלומר הוא הגיע לאותה מדרגה שבה מתטשטשים כל‬
‫ההבדלים‪ .‬אני שכרתי לי בית (בית שלם!) בסכום עגל של שתי לירות לחודש‪,‬‬
‫ולשרותי תהיה נצבת ספרדיה זקנה [כיעור מעורר חלחלה ‪ -‬צרפתית] נוסף לזה‬
‫בשבתות תופיע פטמה ‪ -‬ערביה צעירה סגנונית ביותר וחרשת‪ ,‬לכן לדבר אתה צריך‬

‫על ידי מימיקה אקספרסיבית המיוחדת לגבורי ראי‪-‬נוע‪454...‬‬

‫קריגר השביעני להתיישב בבית הכרם‪ ...‬אגב‪ ,‬קריגר זה לא רצה בשום אופן להוציאני‬
‫מבית החולים‪ ,‬אבל כשסחתי [כששחתי] לו כי יום‪-‬יום אני מוצאת על ידי פגרי‬
‫זבובים‪ ,‬שנחנקים בתוך אדי‪-‬שעמום העולים ממני‪ ,‬נאלץ להתרצות [‪ ... ]...‬אבל כיון‬
‫שעודני בבית החולים אינני מצטערת על הענין ומקווה למצוא לי חדר נאה וראוי‬

‫להיות משכן כבודי‪455.‬‬

‫את מצבה סיכמה במכתב ב‪ 10-‬בספטמבר ‪" :1925‬בריאותי הולכת וטובה‪ ,‬הודות לזה שאני שוכבת‬
‫במטה כבול עץ‪ ,‬לו ה"ישוב" של המחלקה היה קצת יותר אנושי‪ ,‬כי אז היה אפשר היה אפלו להנות"‪456.‬‬

‫במשך כל התקופה שהייתה בצפת כרסמה ברחל תחושת הבדידות‪ .‬היא צמאה למכתבים "שמחישים את‬
‫הבראתה"‪ ,‬מכתבים "דערקוויקען דה נשמה"‪ 457,‬ופנתה‪-‬התחננה לחבריה שיבואו לבקרה‪ .‬באוגוסט ‪1925‬‬
‫כתבה לבנציון ישראלי‪" :‬בן‪-‬ציון‪ ,‬האם נח [נפתולסקי] לא אמר לך כי אנכי פה‪ ,‬וכי תבוא לבקרני‪ ,‬כי‬
‫ביקור חולים מצווה היא"‪ 458.‬היא הבטיחה לתת לו שיר והמשיכה‪" :‬ועל כן עליך לבוא‪ ,‬דירתי‪ ,‬דירת קבע‪,‬‬
‫קמעט [כך במקור] בהדסה של צפת‪ .‬וכך גם כתובתי"‪ 459.‬לבתיה ברנר‪ ,‬אחותו של יוסף חיים ברנר‪ ,‬שהייתה‬
‫ידידתה מאז עבדו יחד בקבוצת כנרת‪ ,‬כתבה‪" :‬וגם את השנה החדשה עלי לפגוש בין כותלי בית החולים‬
‫בתיה‪ ,‬האם לא תוכלי לבוא מעט ולנחמני? תחשבי כי גם אני זקוקה לך כמו האפרוחים שלך ובואי (אני‬

‫באמת דומה עתה לתרנגולת מרוטה‪ )...‬ובכן דעי‪ ,‬אני מצפה לך!"‪460‬‬

‫‪ 146‬רחוקים קרובים‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153