Page 183 - קרובים רחוקים
P. 183
‫צוות בית חולים הדסה – במרכז השורה הראשונה ד"ר קריגר (באדיבות משפחת צונג)‬

‫כשהשמועה על סיום עבודתו פשטה בעיר‪ ,‬התארגנו התושבים ומחו על כך בפני ארגון הדסה;‪ 559‬וכאשר‬
‫עזב את בית החולים באותה שנה והיה חשש שלא יחזור לנהל אותו‪ ,‬קיבלו כל תושבי צפת ‪ -‬יהודים‪,‬‬
‫מוסלמים ונוצרים כאחד ‪ -‬את עזיבתו בתדהמה ופנו להנהלת הדסה למנוע את עזיבתו‪ .‬לאות הוקרה על‬
‫עבודתו המסורה ארגן לכבודו ועד הקהילה מסיבה‪ ,‬ובמהלכה נשאו דברים ראשי הציבור בצפת והעלו על‬
‫נס את את אישיותו המושכת ואת תרומתו לתושבי העיר‪ .‬ד"ר קריגר השיב ברוב ענוותו שמעולם לא ציפה‬

‫שיבוא יום ויודו לו על עבודתו‪ ,‬וכי ביצע אותה מתוך הרגשת חובה פנימית‪560.‬‬
‫באמצע ‪ ,1925‬אחרי עזיבתו של ד"ר גרי‪ ,‬מונה ד"ר קריגר למנהל בית החולים‪ .‬הוא התפרסם במערכת‬
‫היחסים המיוחדת שטיפח עם המשוררת רחל‪ ,‬שהייתה מאושפזת בבית החולים באביב ‪ 1921‬ובאביב‬

‫‪ .1925‬מערכת יחסים זו נמשכה גם כאשר עברו השניים להתגורר בתל‪-‬אביב‪.‬‬
‫ד"ר קריגר היה מעורב בחיי הקהילה בצפת‪ ,‬היה קרוב לאנשי הגליל וגם שימש נציג ועד הצירים‬
‫(ההנהלה הציונית) בעיר‪ .‬הוא היה ממקימי הליגה למלחמה בשחפת‪ ,‬והיה איש תרבות שהתעניין בספרות‬
‫ובאמנות ונהג לנגן לחוליו בצ'לו‪ 561.‬באספה הכללית של תורמי קק"ל בצפת הוחלט לרשום את ד"ר קריגר‬
‫בספר הזהב של הארגון‪ 562.‬בשנת ‪ ,1926‬כשנודע שד"ר קריגר אמור לסיים את עבודתו בבית החולים‬
‫בצפת‪ ,‬התארגנה משלחת של נכבדי העיר אשר כללה יהודים‪ ,‬מוסלמים ונוצרים וכן נציג מושבות הגליל‪.‬‬

‫תקופה חמישית ‪181‬‬
   178   179   180   181   182   183   184   185   186   187   188