Page 98 - קרובים רחוקים
P. 98
ב 16-במאי ,1911י"ח באייר תרע"א ,במהלך הילולת ל"ג בעומר במירון ,אירע אסון גדול ונפגעו
עשרות חוגגים :המרפסת שבה עמדו מדליקי המדורה המסורתית קרסה והתמוטטה על העומדים מתחתיה.
שבעה הרוגים הובאו לקבורה במירון ו 26-פצועים פונו לבית החולים רוטשילד בצפת ,שהיה סגור באותה
עת .תושבי העיר אספו מיד כסף כדי לעזור לנפגעים ,למשפחות ההרוגים ולפצועים הרבים ,שנותרו
נכים .בזכות התרומות הנכבדות של ראשי הקהילה ,של מושל המחוז הטורקי ושל תושבי צפת העניים
התאפשרה פתיחתו של בית החולים .המקום לא היה ערוך ומצויד כראוי ,ומושל המחוז ותורמים אחרים
הביאו מבתיהם מיטות ומצעים .הרופאים המקומיים וצוותי רפואה התייצבו לטיפול בפצועים ,אך על אף
הטיפול המסור מתו ארבעה מהם.
עדות למצבו הכלכלי הגרוע של בית החולים נוכל למצוא בסיפור הבא :בשלב מסוים ,כאשר פצועי
האסון עדיין היו מאושפזים ומטופלים בבית החולים ,שקלו לסגור אותו ,והייתה סכנה שהפצועים יועברו
לבית החולים של המיסיון .בהתערבות עסקני העיר החליט ועד בית החולים "שלא לסגרו עד שיצאו ממנו
כל הנפצעים במצב בריא"292.
על פי הדיווחים ,הטיפול בבית החולים
היה מסור מאוד .בריאיון שפרסם עיתון האור
עם מר יהושע ויינגרטן מירושלים ,שנפצע
באירוע ,הוא תיאר את סבלם הנורא של
הפצועים בימים הראשונים ואת המסירות
והסולידריות שגילו המטפלים .ויינגרטן
ציין את תרומתם האישית והכספית הנדיבה
של תושבי צפת ,והדגיש במיוחד "את
מסירות נפשם של ד"ר שוב וד"ר ברדש.
הראשון ,ד"ר שוב ,הגדיל עוד יותר את
פעולות חריצותו ,הוא היה כל הזמן ידיד
ורע לחולים ,פעמים מספר לן בבית
החולים וכשנרדם קצת שכב בחדר קטן
על ספה בלתי מוצעת כהוגן" 293.ויינגרטן
הביע את הערכתו גם למנהלי בית החולים,
ובראשם האדון ברזל" ,העוסק בעבודתו
בחריצות וקנאה ,לגברת לוי המפקחת על
החולים ,לצעירי צפת ,שעבדו גם הם עם המפקחים ועזרו בכל שנדרש" 294.הוא הביע את תודתו לרב
הורוביץ ולמר אפרים כהן ,שתרומתם אפשרה את הטיפול בחולים .לדעתו ,לולא נפתח בית החולים היה
מספר הנספים גבוה יותר .ויינגרטן הדגיש שהלקח מאסון מירון הוא שיש לפתוח בצפת בית חולים יהודי
פעיל ,ויש לכך חשיבות רבה:
96רחוקים קרובים
עשרות חוגגים :המרפסת שבה עמדו מדליקי המדורה המסורתית קרסה והתמוטטה על העומדים מתחתיה.
שבעה הרוגים הובאו לקבורה במירון ו 26-פצועים פונו לבית החולים רוטשילד בצפת ,שהיה סגור באותה
עת .תושבי העיר אספו מיד כסף כדי לעזור לנפגעים ,למשפחות ההרוגים ולפצועים הרבים ,שנותרו
נכים .בזכות התרומות הנכבדות של ראשי הקהילה ,של מושל המחוז הטורקי ושל תושבי צפת העניים
התאפשרה פתיחתו של בית החולים .המקום לא היה ערוך ומצויד כראוי ,ומושל המחוז ותורמים אחרים
הביאו מבתיהם מיטות ומצעים .הרופאים המקומיים וצוותי רפואה התייצבו לטיפול בפצועים ,אך על אף
הטיפול המסור מתו ארבעה מהם.
עדות למצבו הכלכלי הגרוע של בית החולים נוכל למצוא בסיפור הבא :בשלב מסוים ,כאשר פצועי
האסון עדיין היו מאושפזים ומטופלים בבית החולים ,שקלו לסגור אותו ,והייתה סכנה שהפצועים יועברו
לבית החולים של המיסיון .בהתערבות עסקני העיר החליט ועד בית החולים "שלא לסגרו עד שיצאו ממנו
כל הנפצעים במצב בריא"292.
על פי הדיווחים ,הטיפול בבית החולים
היה מסור מאוד .בריאיון שפרסם עיתון האור
עם מר יהושע ויינגרטן מירושלים ,שנפצע
באירוע ,הוא תיאר את סבלם הנורא של
הפצועים בימים הראשונים ואת המסירות
והסולידריות שגילו המטפלים .ויינגרטן
ציין את תרומתם האישית והכספית הנדיבה
של תושבי צפת ,והדגיש במיוחד "את
מסירות נפשם של ד"ר שוב וד"ר ברדש.
הראשון ,ד"ר שוב ,הגדיל עוד יותר את
פעולות חריצותו ,הוא היה כל הזמן ידיד
ורע לחולים ,פעמים מספר לן בבית
החולים וכשנרדם קצת שכב בחדר קטן
על ספה בלתי מוצעת כהוגן" 293.ויינגרטן
הביע את הערכתו גם למנהלי בית החולים,
ובראשם האדון ברזל" ,העוסק בעבודתו
בחריצות וקנאה ,לגברת לוי המפקחת על
החולים ,לצעירי צפת ,שעבדו גם הם עם המפקחים ועזרו בכל שנדרש" 294.הוא הביע את תודתו לרב
הורוביץ ולמר אפרים כהן ,שתרומתם אפשרה את הטיפול בחולים .לדעתו ,לולא נפתח בית החולים היה
מספר הנספים גבוה יותר .ויינגרטן הדגיש שהלקח מאסון מירון הוא שיש לפתוח בצפת בית חולים יהודי
פעיל ,ויש לכך חשיבות רבה:
96רחוקים קרובים
