Page 100 - קרובים רחוקים
P. 100
הצלחת פעילותה הרפואית של האגודה הלונדונית בצפת
פעילי המיסיון בצפת ובלונדון היו שבעי רצון ומלאי סיפוק מפעילותם בצפת .הצלחתו של המיסיון
השתקפה בשינויים שחלו בגישתה של הקהילה היהודית בעיר כלפי הפונים אליו לקבלת עזרה .בשנת
1896דיווחו אנשי המיסיון שהם חווים קשיים רבים עם היהודים .הם הלינו על כך שהיהודים מנסים בכל
דרך לעכב את עבודתם ,ושאינם בוחלים בשום אמצעי כדי למנוע מיהודים לפנות למיסיון -במיוחד
מהצעירים שבהם .הם מגייסים כספים למימון פעילות נגד ,מכריזים על חרמות ומאיימים .אם כל אלה
אינם מועילים הם שולחים אל הפונים למיסיון "מלמדים" כדי להזהירם ולשכנעם .בהמשך ,אם גם זה לא
עוזר ,הם מפעילים אמצעי לחץ על המשפחות (למשל מונעים הקצבת מזון) ,אינם נמנעים מאלימות פיזית
כלפי הפונים וגם לא מאיומים ישירים על חייהם304.
לעומת זאת ,בשנים לאחר מכן היו הדיווחים מצפת חיוביים מאוד .בביטאון האגודה הלונדונית
התפרסם כבר במאי 1898דיווח של בן-ציון פרידמן שהביע סיפוק על היעלמות ההתנגדות הגלויה של
הקהילה היהודית ,זאת למרות שורת מכתבים שהגיעו לעיר ודחקו בקהילה לאמץ את דפוסי התנגדותם
של יהודי ירושלים למיסיון .גם ניסיונותיו של מרדכי אדלמן ,שהיה נשיא "בני ברית" בירושלים והגיע
לצפת במטרה לעודד את הפעילות נגד המיסיון ,נכשלו 305.זו השנה הראשונה -ציין פרידמן -שלא הוטל
חרם על שום ענף של המיסיון .לדעתו ,ההתנגדות נכשלה משתי סיבות :האחת -המיסיון וד"ר אנדרסון
רכשו מספר רב של חברים בעלי השפעה מקרב כל האוכלוסיות היהודיות בצפת; השנייה -העלייה
הגדולה במספר היהודים המתעניינים בפעילות המיסיון והנעזרים בשירותיו306.
בשנת ,1905כשנה וחצי לאחר פתיחת בית החולים של האגודה הלונדונית וכשלוש שנים לאחר
הסגירה הפתאומית של בית החולים הכללי היהודי (אטלינגר) ,התחושה באגודה הלונדונית הייתה
שההשקעה במיסיון הרפואי בצפת הייתה כדאית .ד"ר אנדרסון צוטט בביטאון האגודה" :העמדות של
התושבים כלפי שליחי הצלב משתנות באופן הדרגתי אך בטוח .ועתה ,לא רק ששליחי הצלב נסבלים ,אלא
גם תחושות של חברות וחיבה מתקיימות בין המיסיונרים לבין הרבה מאוד מהאנשים" 307.ד"ר אנדרסון
ראה בנוכחותם של יהודים רבים בטקס חנוכת בית החולים ,שחלקו היה דתי-נוצרי ,עדות והוכחה לשינוי
העמדות של היישוב היהודי כלפי פעילות שליחי האגודה בצפת .בכתבה נוספת הוא סיכם במילים אלה:
"אני יודע היטב שהרבה הושקע במיסיון הרפואי בצפת ,אבל אני בטוח שההשקעה הייתה משתלמת"308.
כהוכחה להצלחה בחר הביטאון לפרסם נוסח של כתב חרם שהודבק על דלתות בתי הכנסת בצפת.
לכתבה בחר העורך לקרוא "העבודה של האגודה בצפת -עדות יהודית" .כתב החרם גולל את פעילותו
החינוכית והרפואית של המיסיון בצפת ,את הסכנות הטמונות בה ואת הצעדים למניעתה .וכך נכתב בו
באשר למיסיון הרפואי:
אנחנו עדיין הרבה מאוד תחת ההשפעה [הכוח] שלהם [של המיסיון] ,היות ואנו זקוקים
באופן קבוע לעזרתם ,היות ואין לנו לא בית חולים ולא רופאים טובים .בית החולים
שהיה לנו בעבר סגור עכשו .בנסיבות אלו בית החולים מלא עתה במטופלים יהודיים
ומרבית החולים במרפאות החוץ גם הם יהודים309.
כתב החרם פירט גם את המחיר ששילמו היהודים עבור הטיפול הרפואי .הדבר בא לידי ביטוי בכרוז
ובכתב שד"רים שהופץ לנדבנים מהארץ ומהעולם במטרה לגייס תרומות להפעלת בית החולים היהודי
שבנה רוטשילד:
98רחוקים קרובים
פעילי המיסיון בצפת ובלונדון היו שבעי רצון ומלאי סיפוק מפעילותם בצפת .הצלחתו של המיסיון
השתקפה בשינויים שחלו בגישתה של הקהילה היהודית בעיר כלפי הפונים אליו לקבלת עזרה .בשנת
1896דיווחו אנשי המיסיון שהם חווים קשיים רבים עם היהודים .הם הלינו על כך שהיהודים מנסים בכל
דרך לעכב את עבודתם ,ושאינם בוחלים בשום אמצעי כדי למנוע מיהודים לפנות למיסיון -במיוחד
מהצעירים שבהם .הם מגייסים כספים למימון פעילות נגד ,מכריזים על חרמות ומאיימים .אם כל אלה
אינם מועילים הם שולחים אל הפונים למיסיון "מלמדים" כדי להזהירם ולשכנעם .בהמשך ,אם גם זה לא
עוזר ,הם מפעילים אמצעי לחץ על המשפחות (למשל מונעים הקצבת מזון) ,אינם נמנעים מאלימות פיזית
כלפי הפונים וגם לא מאיומים ישירים על חייהם304.
לעומת זאת ,בשנים לאחר מכן היו הדיווחים מצפת חיוביים מאוד .בביטאון האגודה הלונדונית
התפרסם כבר במאי 1898דיווח של בן-ציון פרידמן שהביע סיפוק על היעלמות ההתנגדות הגלויה של
הקהילה היהודית ,זאת למרות שורת מכתבים שהגיעו לעיר ודחקו בקהילה לאמץ את דפוסי התנגדותם
של יהודי ירושלים למיסיון .גם ניסיונותיו של מרדכי אדלמן ,שהיה נשיא "בני ברית" בירושלים והגיע
לצפת במטרה לעודד את הפעילות נגד המיסיון ,נכשלו 305.זו השנה הראשונה -ציין פרידמן -שלא הוטל
חרם על שום ענף של המיסיון .לדעתו ,ההתנגדות נכשלה משתי סיבות :האחת -המיסיון וד"ר אנדרסון
רכשו מספר רב של חברים בעלי השפעה מקרב כל האוכלוסיות היהודיות בצפת; השנייה -העלייה
הגדולה במספר היהודים המתעניינים בפעילות המיסיון והנעזרים בשירותיו306.
בשנת ,1905כשנה וחצי לאחר פתיחת בית החולים של האגודה הלונדונית וכשלוש שנים לאחר
הסגירה הפתאומית של בית החולים הכללי היהודי (אטלינגר) ,התחושה באגודה הלונדונית הייתה
שההשקעה במיסיון הרפואי בצפת הייתה כדאית .ד"ר אנדרסון צוטט בביטאון האגודה" :העמדות של
התושבים כלפי שליחי הצלב משתנות באופן הדרגתי אך בטוח .ועתה ,לא רק ששליחי הצלב נסבלים ,אלא
גם תחושות של חברות וחיבה מתקיימות בין המיסיונרים לבין הרבה מאוד מהאנשים" 307.ד"ר אנדרסון
ראה בנוכחותם של יהודים רבים בטקס חנוכת בית החולים ,שחלקו היה דתי-נוצרי ,עדות והוכחה לשינוי
העמדות של היישוב היהודי כלפי פעילות שליחי האגודה בצפת .בכתבה נוספת הוא סיכם במילים אלה:
"אני יודע היטב שהרבה הושקע במיסיון הרפואי בצפת ,אבל אני בטוח שההשקעה הייתה משתלמת"308.
כהוכחה להצלחה בחר הביטאון לפרסם נוסח של כתב חרם שהודבק על דלתות בתי הכנסת בצפת.
לכתבה בחר העורך לקרוא "העבודה של האגודה בצפת -עדות יהודית" .כתב החרם גולל את פעילותו
החינוכית והרפואית של המיסיון בצפת ,את הסכנות הטמונות בה ואת הצעדים למניעתה .וכך נכתב בו
באשר למיסיון הרפואי:
אנחנו עדיין הרבה מאוד תחת ההשפעה [הכוח] שלהם [של המיסיון] ,היות ואנו זקוקים
באופן קבוע לעזרתם ,היות ואין לנו לא בית חולים ולא רופאים טובים .בית החולים
שהיה לנו בעבר סגור עכשו .בנסיבות אלו בית החולים מלא עתה במטופלים יהודיים
ומרבית החולים במרפאות החוץ גם הם יהודים309.
כתב החרם פירט גם את המחיר ששילמו היהודים עבור הטיפול הרפואי .הדבר בא לידי ביטוי בכרוז
ובכתב שד"רים שהופץ לנדבנים מהארץ ומהעולם במטרה לגייס תרומות להפעלת בית החולים היהודי
שבנה רוטשילד:
98רחוקים קרובים
