Page 99 - קרובים רחוקים
P. 99
צפת [ ]...היא עיר שכולה ,כידוע ,עניים ,מספר בעלי בתים האמידים במקצת עולה
אפשר לעשרה ,ואצל השאר אם יקרה מקרה של מחלה הריהו ,פשוט ,נדכא לעפר
[ ]...לא עלה עד כה בידי הצפתים לעשות מאומה לפתיחת בית החולים [ ]...למרות
הנחיצות המוחלטת שהכל רואים בהתמדה בפעולותיו של בית החולים [ולמרות
העובדה המראה שבית החולים הציל חיים עדיין] ,נמצאים אנשים אחרים המתנגדים
לעבודת בית החולים גם אחרי הירפא פצועי מירון295.
הוא העריך כי המתנגדים ינסו לפעול ,ואף ינקטו צעדים קיצונים ,וסבר כי יש להתכונן לכך:
אפשר מאוד שהנדבנים שיתבקשו לעזרת בית החולים ,יקבלו איזו כתבי שטנה כנגד
בית החולים ,מנהליו ורופאיו ,לכן חייבים להכין את הנדבנים לדפוס התנהגות זה
ולהדגיש שמכתבי השטנה יהיו רק נרגנות של אנשים אחדים שאין להם במטרותיהם
אלא פניות ,דבר שמוכרח לקרות גם במקומות אחרים296.
הפועל הצעיר הרחיב ויצא נגד תושבי צפת המנסים לשמר את הישן ולהתנגד לחדש:
הלז [בית החולים] נפתח לזמן קצר כדי להכניס את הפצועים שבמירון וכבר עומד
שוב להסגר .אומרים שיד האינטריגות בזה .אולם תולה אני את האשמה גם בעסקנים
שהשתדלו בהחזקתו .לו היתה השתדלותם לשם שמים בלי כל כוונות ופניות פרטיות
כי אז היו מתגברים על כל המכשולים והיו מצליחים להקים את המוסד היחידי הזה.
האסון הנורא כאילו לא בא אלא להזכיר ל"צדיקי" צפת את חטאם שהם חוטאים
לקהילה העברית במסרם אותם לידי המיסיון ולהכריחם שיפתחו את ביה"ח העברי.
אבל עסקני צפת לא חפצו להבין את זאת297.
השתלשלות האירועים בעקבות אסון מירון תרמה להאצת פתיחת "בית החולים הכללי צפת" ,או "בית
החולים העברי" .לאחר שהפצועים שוחררו לבתיהם ניסה ד"ר חיים יעקב דוד (שו"ב) 298לפתוח את בית
החולים באופן קבוע ,ובעיר אף פורסם שבית החולים נפתח מחדש 299.אך הואיל והמנהל שנבחר עזב ,ולא
הצליחו לאייש את המשרה ,הפסיק בית החולים את פעילותו.
בשנת 1913נבחר לבית החולים ועד חדש ("ראשי הנהגת בית החולים הכללי בצפת") וניסה לגייס
כספים לפתיחת המוסד כבית חולים שיש בו גם מיטות אשפוז 300.במודעה בעיתון הזמן שכותרתה "קול
קורא לעזרה" פנה הוועד לנדבנים בארץ ובעולם לתרום לפתיחת המוסד על כל אגפיו ,לרבות מיטות
אשפוז 301.שד"רים (שליחי דרבנן) מצוידים בבקשה לתרומות נשלחו לרחבי העולם ,הוכנה תכנית כללית
לגיוס תורמים והוצעו דרכים להבעת הוקרה כלפיהם302.
המאמצים לא נשאו פרי ,ובית החולים המשיך לשמש כמרפאת יום וכבית מרקחת 303.בשנים
1915-1914טופלו בו כ 800-חולים ,ובתחילת 1916טופלו בו נפגעי טיפוס הבהרות .במהלך אותה
שנה עבר בית החולים לניהול טורקי ,הוסב למתקן רפואי-צבאי וקלט פצועים טורקים ממלחמת העולם
הראשונה.
תקופה שנייה 97
אפשר לעשרה ,ואצל השאר אם יקרה מקרה של מחלה הריהו ,פשוט ,נדכא לעפר
[ ]...לא עלה עד כה בידי הצפתים לעשות מאומה לפתיחת בית החולים [ ]...למרות
הנחיצות המוחלטת שהכל רואים בהתמדה בפעולותיו של בית החולים [ולמרות
העובדה המראה שבית החולים הציל חיים עדיין] ,נמצאים אנשים אחרים המתנגדים
לעבודת בית החולים גם אחרי הירפא פצועי מירון295.
הוא העריך כי המתנגדים ינסו לפעול ,ואף ינקטו צעדים קיצונים ,וסבר כי יש להתכונן לכך:
אפשר מאוד שהנדבנים שיתבקשו לעזרת בית החולים ,יקבלו איזו כתבי שטנה כנגד
בית החולים ,מנהליו ורופאיו ,לכן חייבים להכין את הנדבנים לדפוס התנהגות זה
ולהדגיש שמכתבי השטנה יהיו רק נרגנות של אנשים אחדים שאין להם במטרותיהם
אלא פניות ,דבר שמוכרח לקרות גם במקומות אחרים296.
הפועל הצעיר הרחיב ויצא נגד תושבי צפת המנסים לשמר את הישן ולהתנגד לחדש:
הלז [בית החולים] נפתח לזמן קצר כדי להכניס את הפצועים שבמירון וכבר עומד
שוב להסגר .אומרים שיד האינטריגות בזה .אולם תולה אני את האשמה גם בעסקנים
שהשתדלו בהחזקתו .לו היתה השתדלותם לשם שמים בלי כל כוונות ופניות פרטיות
כי אז היו מתגברים על כל המכשולים והיו מצליחים להקים את המוסד היחידי הזה.
האסון הנורא כאילו לא בא אלא להזכיר ל"צדיקי" צפת את חטאם שהם חוטאים
לקהילה העברית במסרם אותם לידי המיסיון ולהכריחם שיפתחו את ביה"ח העברי.
אבל עסקני צפת לא חפצו להבין את זאת297.
השתלשלות האירועים בעקבות אסון מירון תרמה להאצת פתיחת "בית החולים הכללי צפת" ,או "בית
החולים העברי" .לאחר שהפצועים שוחררו לבתיהם ניסה ד"ר חיים יעקב דוד (שו"ב) 298לפתוח את בית
החולים באופן קבוע ,ובעיר אף פורסם שבית החולים נפתח מחדש 299.אך הואיל והמנהל שנבחר עזב ,ולא
הצליחו לאייש את המשרה ,הפסיק בית החולים את פעילותו.
בשנת 1913נבחר לבית החולים ועד חדש ("ראשי הנהגת בית החולים הכללי בצפת") וניסה לגייס
כספים לפתיחת המוסד כבית חולים שיש בו גם מיטות אשפוז 300.במודעה בעיתון הזמן שכותרתה "קול
קורא לעזרה" פנה הוועד לנדבנים בארץ ובעולם לתרום לפתיחת המוסד על כל אגפיו ,לרבות מיטות
אשפוז 301.שד"רים (שליחי דרבנן) מצוידים בבקשה לתרומות נשלחו לרחבי העולם ,הוכנה תכנית כללית
לגיוס תורמים והוצעו דרכים להבעת הוקרה כלפיהם302.
המאמצים לא נשאו פרי ,ובית החולים המשיך לשמש כמרפאת יום וכבית מרקחת 303.בשנים
1915-1914טופלו בו כ 800-חולים ,ובתחילת 1916טופלו בו נפגעי טיפוס הבהרות .במהלך אותה
שנה עבר בית החולים לניהול טורקי ,הוסב למתקן רפואי-צבאי וקלט פצועים טורקים ממלחמת העולם
הראשונה.
תקופה שנייה 97
