Page 104 - יום שישי הגדול
P. 104
פניתי אל מכשיר ההליו
(איתות באמצעות אור השמש),
שנמצא בקשר מתמיד עם
ירושלים ,וסיפרתי למשה את
פרטי השיחה .משה האזין לי
בקור רוחו המפליא ,ניגש להליו
ושאל את ירושלים אם אנו רשאים
לפרוץ ברגל מן הגוש .התשובה
לא איחרה לבוא :המטה אוסר כל
יציאה .זהו איבוד לדעת.
אלא שהיריות הגוברות
הגבירו את החשש .מי יאמר מה
עדיף :כניעה לרוצחים ,או ניסיון
לבצע נסיגה? בדרך אל השער
נשמעת שוב התפוצצות עמומה,
ומישהו אומר לצעיר הניצב מעבר
למחסום" :תגיד לאנשים שלך
שלא יעלו על המוקשים שלנו" .והוא בגאווה" :גם לי יש אנשים שמבינים במוקשים" .ובדברו הצביע על
שניים מאנשיו ,המגוללים את חוטי הטלפון המתוחים לאורך הדרך.
באותו רגע ראינו שתי דמויות מתקרבות אל השער ,כשהן מניפות דגל לבן .לאחר שהתקרבו גילינו כי
האחד הוא ברוך ,חבר רבדים" .אני בא עכשיו מחברון" ,אמר לנו ,סיפר על עמידתה וכניעתה של רבדים,
וסיים" :אין מה לחשוש .היחס שלהם הוגן וכל הסיכויים שהערבים ימלאו את תנאי ההסכם".
גם החשדניים ביותר נרגעו הפעם .אין זאת אלא שכוונותיו של המלך עבדאללה הוגנות ואנושיות...
עם חשיכה [שלוש שעות לאחר שדוד בן גוריון הכריז בתל אביב על קום מדינת ישראל] נכנסו למשק
מכוניות ראשונות של הלגיון :מכונית הקצינים ,אוטובוסים ומכוניות משא .הקצין הודיע שהצלב האדום
לא בא ,משום שהנציג "סיים את יום עבודתו" וחזר למשרדיו ,לאחר שקיבל מן הלגיון הבטחה להעביר את
הפצועים והנשים לירושלים .מיד התקשר אברשה לירושלים ושאל אם לתת אמון בדברי הקצין; התשובה
הייתה" :כן!"
שני אוטובוסים קטנים נעצרו מול בית החולים ,ואנו התחלנו בהעמסת הפצועים .בינתיים עלו הבחורות
עם ספרי התורה על אוטובוס שלישי ,ולאחר שהכל היה מוכן לנסיעה ,עזבו הבחורים את עמדותיהם ועלו
אף הם למכוניות .הנשק נמסר לקציני הלגיון (מלבד השפנדאו [מקלע מ"ג ]34שהושחת).
אפלה סמיכה הייתה פרושה על הגוש ,כשהתחילה השיירה יוצאת את משואות ועולה על דרך העפר.
העיניים נשלחו לקלוט תמונות אחרונות של המשק הריק .באחד הבתים מהבהב אור קלוש של מנורה
ששכחו לכבותה ובין הבתים נעים חיילי הלגיון .טוב שנמנע מאיתנו מחזה הביזה וההרס.
השיירה ממשיכה דרכה .הנה שדה התעופה ,שעמל כה רב הושקע בהקמתו .מימין נראים שרידי כפר
עציון החרב .העץ הגדול משחיר מן הצד .הנה המנזר האפל ,כגוש חסר חיים .הכל נשאר מאחורינו -ואנו
עולים על הכביש הראשי .שלום לך ,גוש עציון! העוד נתראה?
אברהם טריינין ואוריאל אופק ,מעוז עציון -לוחמים בתיל ,הוצאת מערכות ,תש"ט
102יום שישי הגדול
(איתות באמצעות אור השמש),
שנמצא בקשר מתמיד עם
ירושלים ,וסיפרתי למשה את
פרטי השיחה .משה האזין לי
בקור רוחו המפליא ,ניגש להליו
ושאל את ירושלים אם אנו רשאים
לפרוץ ברגל מן הגוש .התשובה
לא איחרה לבוא :המטה אוסר כל
יציאה .זהו איבוד לדעת.
אלא שהיריות הגוברות
הגבירו את החשש .מי יאמר מה
עדיף :כניעה לרוצחים ,או ניסיון
לבצע נסיגה? בדרך אל השער
נשמעת שוב התפוצצות עמומה,
ומישהו אומר לצעיר הניצב מעבר
למחסום" :תגיד לאנשים שלך
שלא יעלו על המוקשים שלנו" .והוא בגאווה" :גם לי יש אנשים שמבינים במוקשים" .ובדברו הצביע על
שניים מאנשיו ,המגוללים את חוטי הטלפון המתוחים לאורך הדרך.
באותו רגע ראינו שתי דמויות מתקרבות אל השער ,כשהן מניפות דגל לבן .לאחר שהתקרבו גילינו כי
האחד הוא ברוך ,חבר רבדים" .אני בא עכשיו מחברון" ,אמר לנו ,סיפר על עמידתה וכניעתה של רבדים,
וסיים" :אין מה לחשוש .היחס שלהם הוגן וכל הסיכויים שהערבים ימלאו את תנאי ההסכם".
גם החשדניים ביותר נרגעו הפעם .אין זאת אלא שכוונותיו של המלך עבדאללה הוגנות ואנושיות...
עם חשיכה [שלוש שעות לאחר שדוד בן גוריון הכריז בתל אביב על קום מדינת ישראל] נכנסו למשק
מכוניות ראשונות של הלגיון :מכונית הקצינים ,אוטובוסים ומכוניות משא .הקצין הודיע שהצלב האדום
לא בא ,משום שהנציג "סיים את יום עבודתו" וחזר למשרדיו ,לאחר שקיבל מן הלגיון הבטחה להעביר את
הפצועים והנשים לירושלים .מיד התקשר אברשה לירושלים ושאל אם לתת אמון בדברי הקצין; התשובה
הייתה" :כן!"
שני אוטובוסים קטנים נעצרו מול בית החולים ,ואנו התחלנו בהעמסת הפצועים .בינתיים עלו הבחורות
עם ספרי התורה על אוטובוס שלישי ,ולאחר שהכל היה מוכן לנסיעה ,עזבו הבחורים את עמדותיהם ועלו
אף הם למכוניות .הנשק נמסר לקציני הלגיון (מלבד השפנדאו [מקלע מ"ג ]34שהושחת).
אפלה סמיכה הייתה פרושה על הגוש ,כשהתחילה השיירה יוצאת את משואות ועולה על דרך העפר.
העיניים נשלחו לקלוט תמונות אחרונות של המשק הריק .באחד הבתים מהבהב אור קלוש של מנורה
ששכחו לכבותה ובין הבתים נעים חיילי הלגיון .טוב שנמנע מאיתנו מחזה הביזה וההרס.
השיירה ממשיכה דרכה .הנה שדה התעופה ,שעמל כה רב הושקע בהקמתו .מימין נראים שרידי כפר
עציון החרב .העץ הגדול משחיר מן הצד .הנה המנזר האפל ,כגוש חסר חיים .הכל נשאר מאחורינו -ואנו
עולים על הכביש הראשי .שלום לך ,גוש עציון! העוד נתראה?
אברהם טריינין ואוריאל אופק ,מעוז עציון -לוחמים בתיל ,הוצאת מערכות ,תש"ט
102יום שישי הגדול
