Page 102 - יום שישי הגדול
P. 102
ביום הקמת המדינה -מגוש עציון לחברון
אוריאל אופק
אוריאל אופק ,איש פלמ"ח ,סופר וחובש בגוש עציון הנצור ,מספר על היום האחרון ביישוב
האחרון שנפל בגוש עציון -משואות יצחק -שעות ספורות לאחר קום המדינה
יום ו' ,ה' אייר ( 14במאי )1948
...ואלה עיקרי הסכם שביתת הנשק ,שירושלים השיגה למעננו :הבלתי לוחמים (נשים ,פצועים קשה
והסגל הרפואי) יועברו בחסות הצלב האדום לירושלים .הנשק יימסר ללגיון הערבי .הלוחמים ,כולל
הפצועים קל ,ילכו לשבי.
עם זריחה טיפסתי על גג בית המרגוע ותליתי עליו שני דגלים :דגל הצלב האדום ודגל מגן דוד אדום.
הדגלים התנופפו ברוח הבוקר הקלה והכריזו :כאן בית חולים! אחר כך התחלנו בסידור החדרים לקבלת
פני הצלב האדום :הרצפות נשטפו ,התחבושות הוחלפו ,ממחסן הבגדים הגיעו מדים מתאימים לסגל
הרפואי ,ועד מהרה הייתי לבוש כאח רחמן ,עוטה חלוק לבן וארוך ,שסרט מד"א צמוד אל שרוולו.
יצאתי החוצה .אווירת "חיסול העסק" ריחפה באוויר .חברי המשק ארזו חבילות בגדים ודברי מזכרת,
לקחתם ִעמם לשבי .המטבח הוציא ממחסניו את יתרת המזונות שלו :הוי כל רעב ,בוא והיטיב לבך
בסעודת מלכים ,שהרי זהו יום אחרון בגוש ,ואין עוד צורך לחסוך באוכל .במרכז החצר נערמה ערימת
מכתבים ,תעודות ,אלבומים ושאר חפצי ערך ,והכל הועלה באש ,לבל ייפול בידי הכובשים.
שקט מוזר ריחף בחלל ,ללא צלילי הקרב שכה התרגלנו אליהם .אני מביט אל הגבעות המקיפות
את המשק -והנה הן מלאות ערבים חמושים ,הצועדים בשורות עורפיות ומתקרבים אלינו .אנשי "חיל
השחרור" בוודאי .הם שומרים על "מרחק של כבוד" וממלאים אחר תנאי ההסכם :אינם יורים"' .ילדים
טובים"...
יהודה ,איש גינות הנוי ,עבר על פני .עצב רב על פניו ודמעות בעיניו .הבינותי ללבו :הרי הוא שסיקל
כל אבן מאדמת טרשים זו ,וידיו הן שטיפחו כל שתיל ,עד שהיה לשיח מלבלב .ושיחים אלה ,גינות פורחות
אלה -מה יהיה ִאתם? מי יטפל בהם עכשיו? אך פתאום התחזק הבחור ,התגבר; ודאי ידע :עוד נחזור לכאן,
והוא ישוב לטפל בגינותיו.
בשעה 9:30מאותתים מעין צורים :הצלב האדום הגיע כרגע אליהם ולרבדים .הרוחות נתעודדו :יסיימו
את פרשת הכניעה שם -ויבואו אלינו .חיכינו עד הצהריים -ושום דבר .פתאום מרעידה התפוצצות
עמומה את האוויר .שוב עלה ערבי על מוקש .ומיד אחר כך נתמלא האוויר שוב יריות למכביר מכל סוגי
הנשק ,אלא שהפעם היו אלה יריות שמחה של הערבים לכבוד ניצחונם .אלפי כדורים התבזבזו ,וקשה היה
להבין :מאין להם על כך הרבה תחמושת?
אחרי הצהריים אני מסייע לד"ר וינדזברג בהוצאת ארבעה רסיסים גדולים מזרועו של אריה ק' ,חבר
כפר עציון; ואחר כך יוצא אל המרפסת ורואה :עמוד עשן גדול ושחור מתאבך מכיוון רבדים .לא היה ספק:
הערבים חדרו למשק הריק והחלו במלאכת הביזה והחורבן .עוד אני צופה בכאב אל המראה העגום ,ניגש
100יום שישי הגדול
אוריאל אופק
אוריאל אופק ,איש פלמ"ח ,סופר וחובש בגוש עציון הנצור ,מספר על היום האחרון ביישוב
האחרון שנפל בגוש עציון -משואות יצחק -שעות ספורות לאחר קום המדינה
יום ו' ,ה' אייר ( 14במאי )1948
...ואלה עיקרי הסכם שביתת הנשק ,שירושלים השיגה למעננו :הבלתי לוחמים (נשים ,פצועים קשה
והסגל הרפואי) יועברו בחסות הצלב האדום לירושלים .הנשק יימסר ללגיון הערבי .הלוחמים ,כולל
הפצועים קל ,ילכו לשבי.
עם זריחה טיפסתי על גג בית המרגוע ותליתי עליו שני דגלים :דגל הצלב האדום ודגל מגן דוד אדום.
הדגלים התנופפו ברוח הבוקר הקלה והכריזו :כאן בית חולים! אחר כך התחלנו בסידור החדרים לקבלת
פני הצלב האדום :הרצפות נשטפו ,התחבושות הוחלפו ,ממחסן הבגדים הגיעו מדים מתאימים לסגל
הרפואי ,ועד מהרה הייתי לבוש כאח רחמן ,עוטה חלוק לבן וארוך ,שסרט מד"א צמוד אל שרוולו.
יצאתי החוצה .אווירת "חיסול העסק" ריחפה באוויר .חברי המשק ארזו חבילות בגדים ודברי מזכרת,
לקחתם ִעמם לשבי .המטבח הוציא ממחסניו את יתרת המזונות שלו :הוי כל רעב ,בוא והיטיב לבך
בסעודת מלכים ,שהרי זהו יום אחרון בגוש ,ואין עוד צורך לחסוך באוכל .במרכז החצר נערמה ערימת
מכתבים ,תעודות ,אלבומים ושאר חפצי ערך ,והכל הועלה באש ,לבל ייפול בידי הכובשים.
שקט מוזר ריחף בחלל ,ללא צלילי הקרב שכה התרגלנו אליהם .אני מביט אל הגבעות המקיפות
את המשק -והנה הן מלאות ערבים חמושים ,הצועדים בשורות עורפיות ומתקרבים אלינו .אנשי "חיל
השחרור" בוודאי .הם שומרים על "מרחק של כבוד" וממלאים אחר תנאי ההסכם :אינם יורים"' .ילדים
טובים"...
יהודה ,איש גינות הנוי ,עבר על פני .עצב רב על פניו ודמעות בעיניו .הבינותי ללבו :הרי הוא שסיקל
כל אבן מאדמת טרשים זו ,וידיו הן שטיפחו כל שתיל ,עד שהיה לשיח מלבלב .ושיחים אלה ,גינות פורחות
אלה -מה יהיה ִאתם? מי יטפל בהם עכשיו? אך פתאום התחזק הבחור ,התגבר; ודאי ידע :עוד נחזור לכאן,
והוא ישוב לטפל בגינותיו.
בשעה 9:30מאותתים מעין צורים :הצלב האדום הגיע כרגע אליהם ולרבדים .הרוחות נתעודדו :יסיימו
את פרשת הכניעה שם -ויבואו אלינו .חיכינו עד הצהריים -ושום דבר .פתאום מרעידה התפוצצות
עמומה את האוויר .שוב עלה ערבי על מוקש .ומיד אחר כך נתמלא האוויר שוב יריות למכביר מכל סוגי
הנשק ,אלא שהפעם היו אלה יריות שמחה של הערבים לכבוד ניצחונם .אלפי כדורים התבזבזו ,וקשה היה
להבין :מאין להם על כך הרבה תחמושת?
אחרי הצהריים אני מסייע לד"ר וינדזברג בהוצאת ארבעה רסיסים גדולים מזרועו של אריה ק' ,חבר
כפר עציון; ואחר כך יוצא אל המרפסת ורואה :עמוד עשן גדול ושחור מתאבך מכיוון רבדים .לא היה ספק:
הערבים חדרו למשק הריק והחלו במלאכת הביזה והחורבן .עוד אני צופה בכאב אל המראה העגום ,ניגש
100יום שישי הגדול
