Page 103 - יום שישי הגדול
P. 103
מברק אחרון מגוש עציון" :הלילה כבר לא נִמ ֵצא כאן"
אלי משה המא"ז ומזמין אותי להתלוות אליו .אני הולך איתו ,סרט מד"א אדום צמוד אל שרוול החלוק,
תרמיל העזרה הראשונה והמימייה על הכתפיים ,ומשה מסביר לי מה העניין :עלי לצאת אל מחוץ למשק,
לקרוא לאחד ממפקדי הערבים ולברר איפה אנשי הצלב האדום .אנו ניגשים אל השער .המחסום הגדול
עומד עדיין על תילו ובעמדה הסמוכה ניצבים הבחורים הכן .במרחק מאה מטר מן השער יושבת קבוצת
ערבים ,המצפים לרגע שבו יוכלו להיכנס למשק .משה פונה אליהם בצעקה" :בס ואחד!" (רק אחד).
מתקרבים שניים :האחד צעיר כבן עשרים ,לבוש חאקי ,חמוש ברובה ושתי חגורות כדורים; השני -
קשיש לבוש אירופית ומגפיים מבריקים על רגליו .הם מתקרבים אלינו ונעצרים .רגע של שתיקת מבוכה,
ואחריה מתחילות הברכות" .מרחבא ,יא דוקטור!" ,מברכני הצעיר .אני משיב על ברכתו ומביט בו ,בעלם
שזוף הפנים ,ששערו השחור מתולתל ורגלו האחת ניצבת על אבן המחסום" .שאטר" (גיבור) ...אילו הייתי
פוגש בו ברחובה של עיר ,ודאי הייתי חושב כי זהו סתם בחור צבר בן עדות המזרח .שאלנו מדוע בושש
הצלב האדום לבוא ,ותשובתם הייתה :הצלב האדום נלווה אל שיירת הלגיון ,שהובילה את אנשי רבדים
ועין צורים לחברון .בעוד חצי שעה הם יבואו לקחת גם אותנו" .אל תפחדו" ,הוסיף הקשיש" ,לא יקרה
לכם שום רע .תהיו מבסוטים חאלאס"...
הצעיר מצביע על המימייה ומבקש לשתות .אני מושיט לו אותה ,ובלגימות אחדות הוא מרוקן לקרבו
את מחציתה; אחר כך מגיש גם לזקן ,ולבסוף מחזירה לי בתודה .אני חוזר לבית המרגוע בתחושת הרגעה,
ומבשר לחבר'ה שעוד מעט יגיע הצלב האדום אלינו.
אלא שכאן מתעורר ויכוח בין האנשים .רובם אינם מאמינים בכוונות הטובות של הערבים; הם
משוכנעים שאנשי רבדים ועין צורים נטבחו ,לאחר שהוצאו מתחומי הגוש ,ובקרוב יגיע גם תורנו .אין
ברירה ,אלא לנסות לפרוץ מכאן ולהגיע ברגל לירושלים.
באותו יום ב101 -
אלי משה המא"ז ומזמין אותי להתלוות אליו .אני הולך איתו ,סרט מד"א אדום צמוד אל שרוול החלוק,
תרמיל העזרה הראשונה והמימייה על הכתפיים ,ומשה מסביר לי מה העניין :עלי לצאת אל מחוץ למשק,
לקרוא לאחד ממפקדי הערבים ולברר איפה אנשי הצלב האדום .אנו ניגשים אל השער .המחסום הגדול
עומד עדיין על תילו ובעמדה הסמוכה ניצבים הבחורים הכן .במרחק מאה מטר מן השער יושבת קבוצת
ערבים ,המצפים לרגע שבו יוכלו להיכנס למשק .משה פונה אליהם בצעקה" :בס ואחד!" (רק אחד).
מתקרבים שניים :האחד צעיר כבן עשרים ,לבוש חאקי ,חמוש ברובה ושתי חגורות כדורים; השני -
קשיש לבוש אירופית ומגפיים מבריקים על רגליו .הם מתקרבים אלינו ונעצרים .רגע של שתיקת מבוכה,
ואחריה מתחילות הברכות" .מרחבא ,יא דוקטור!" ,מברכני הצעיר .אני משיב על ברכתו ומביט בו ,בעלם
שזוף הפנים ,ששערו השחור מתולתל ורגלו האחת ניצבת על אבן המחסום" .שאטר" (גיבור) ...אילו הייתי
פוגש בו ברחובה של עיר ,ודאי הייתי חושב כי זהו סתם בחור צבר בן עדות המזרח .שאלנו מדוע בושש
הצלב האדום לבוא ,ותשובתם הייתה :הצלב האדום נלווה אל שיירת הלגיון ,שהובילה את אנשי רבדים
ועין צורים לחברון .בעוד חצי שעה הם יבואו לקחת גם אותנו" .אל תפחדו" ,הוסיף הקשיש" ,לא יקרה
לכם שום רע .תהיו מבסוטים חאלאס"...
הצעיר מצביע על המימייה ומבקש לשתות .אני מושיט לו אותה ,ובלגימות אחדות הוא מרוקן לקרבו
את מחציתה; אחר כך מגיש גם לזקן ,ולבסוף מחזירה לי בתודה .אני חוזר לבית המרגוע בתחושת הרגעה,
ומבשר לחבר'ה שעוד מעט יגיע הצלב האדום אלינו.
אלא שכאן מתעורר ויכוח בין האנשים .רובם אינם מאמינים בכוונות הטובות של הערבים; הם
משוכנעים שאנשי רבדים ועין צורים נטבחו ,לאחר שהוצאו מתחומי הגוש ,ובקרוב יגיע גם תורנו .אין
ברירה ,אלא לנסות לפרוץ מכאן ולהגיע ברגל לירושלים.
באותו יום ב101 -
