Page 137 - יום שישי הגדול
P. 137
הקיטבגים על הכתפיים -חיילים בריטיים עוזבים את הארץ ,מאי 1948
כי רק כלי זה יכול להביא שלום המבוסס על יסודות בני-קיימא ,על פיוס ועל אחווה ,והמבוצר על ידי
אהבת הזולת ,אולי גם על ידי קרבן.
ברוח זו דיבר ,ובהמשך דבריו פנה אל הבעיה שנגעה ללבו בשבועות האחרונים יותר מכל דבר אחר,
היא גורלה של העיר ירושלים .לא היה דבר שגרם לו צער כה רב ושהטיל בלבו חרדה כה רבה .הרעה
ברעות שיכלה לבוא עליו היא לצאת מן העיר ולנטוש את המקומות הקדושים שבה ,בשעה שקרבות
נטושים סביבם .בכל מאודו ביקש למנוע מצב מעין זה ,ולא הצליח .אפשר היה להבדיל את ירושלים
מיתר הארץ ומהקרבות המשתוללים בשאר חלקיה .יכול להיות שאילו הושג שלום בירושלים ,היה זה
מקור להקרנת שלווה על כל חלקי הארץ .לא יחיד היה באמונתו זו .מכל מקום ,עשה כל מאמץ אפשרי
להשיג הפוגת-אש בעיר הקודש .משנתברר כי ועדת הקונסולים לשביתת נשק אינה מצליחה בכך ,הזמין
את מזכיר הליגה הערבית ,עזאם פחה ,לפגישה ביריחו לשם בירור התנאים להפוגת-אש בירושלים .גם
הצליח בכך; הערבים נתנו הוראה להפסיק מיד את האש בירושלים ,וגם היהודים מילאו אחריה .אחר כך
נאמר בשם היהודים ,כי יש בליבם עליו שכך נהג; נמצא שהוא בא לידי הסכם עם הערבים ,והטיל את
ההסכם על היהודים .אבל היהודים לא צדקו; הלוא כל הזמן טענו ,כי אם הערבים יחדלו לירות ,יפסיקו אף
הם את האש .ובכן ,הוא השיג הפסקת אש מצד הערבים .הוא גם בא לידי הסכם עם הערבים על התנאים,
אשר היה בהם ,כמיטב דעתו ,לספק את כל תביעות היהודים :הבטחת האספקה ליישוב היהודי הירושלמי
המנותק עתה לחלוטין; ביטחון לחייהם של היהודים בכלל וליושבי העיר העתיקה בפרט; כל עדה תשלוט
בתחומה ,ולא תטיל מרותה על זולתה .אכן היהודים צריכים היו לפנות את קטמון; מעולם לא ישבו בה,
ולא הייתה להם כל זכות עליה.
תנאים אלה עשויים היו להביא שלום לירושלים .היהודים קלקלו את השורה ,לדעתו; דיברו אליו בלב
ולב .בא כוחם ,שביקש לראותו ,לא בא; אמרו כי הם יושבים בתל-אביב ועסוקים מאד ,והדרך לירושלים
לפני ההכרזה 135
כי רק כלי זה יכול להביא שלום המבוסס על יסודות בני-קיימא ,על פיוס ועל אחווה ,והמבוצר על ידי
אהבת הזולת ,אולי גם על ידי קרבן.
ברוח זו דיבר ,ובהמשך דבריו פנה אל הבעיה שנגעה ללבו בשבועות האחרונים יותר מכל דבר אחר,
היא גורלה של העיר ירושלים .לא היה דבר שגרם לו צער כה רב ושהטיל בלבו חרדה כה רבה .הרעה
ברעות שיכלה לבוא עליו היא לצאת מן העיר ולנטוש את המקומות הקדושים שבה ,בשעה שקרבות
נטושים סביבם .בכל מאודו ביקש למנוע מצב מעין זה ,ולא הצליח .אפשר היה להבדיל את ירושלים
מיתר הארץ ומהקרבות המשתוללים בשאר חלקיה .יכול להיות שאילו הושג שלום בירושלים ,היה זה
מקור להקרנת שלווה על כל חלקי הארץ .לא יחיד היה באמונתו זו .מכל מקום ,עשה כל מאמץ אפשרי
להשיג הפוגת-אש בעיר הקודש .משנתברר כי ועדת הקונסולים לשביתת נשק אינה מצליחה בכך ,הזמין
את מזכיר הליגה הערבית ,עזאם פחה ,לפגישה ביריחו לשם בירור התנאים להפוגת-אש בירושלים .גם
הצליח בכך; הערבים נתנו הוראה להפסיק מיד את האש בירושלים ,וגם היהודים מילאו אחריה .אחר כך
נאמר בשם היהודים ,כי יש בליבם עליו שכך נהג; נמצא שהוא בא לידי הסכם עם הערבים ,והטיל את
ההסכם על היהודים .אבל היהודים לא צדקו; הלוא כל הזמן טענו ,כי אם הערבים יחדלו לירות ,יפסיקו אף
הם את האש .ובכן ,הוא השיג הפסקת אש מצד הערבים .הוא גם בא לידי הסכם עם הערבים על התנאים,
אשר היה בהם ,כמיטב דעתו ,לספק את כל תביעות היהודים :הבטחת האספקה ליישוב היהודי הירושלמי
המנותק עתה לחלוטין; ביטחון לחייהם של היהודים בכלל וליושבי העיר העתיקה בפרט; כל עדה תשלוט
בתחומה ,ולא תטיל מרותה על זולתה .אכן היהודים צריכים היו לפנות את קטמון; מעולם לא ישבו בה,
ולא הייתה להם כל זכות עליה.
תנאים אלה עשויים היו להביא שלום לירושלים .היהודים קלקלו את השורה ,לדעתו; דיברו אליו בלב
ולב .בא כוחם ,שביקש לראותו ,לא בא; אמרו כי הם יושבים בתל-אביב ועסוקים מאד ,והדרך לירושלים
לפני ההכרזה 135