Page 191 - יום שישי הגדול
P. 191
‫ושולחן‪ .‬גודל המועדון כולו אינו עולה על שני מטרים מרובעים‪ ,‬ובכל זאת יש בו מקום לשמונה עשר‬
‫ילדים‪.‬‬

‫הכל הקימו עמיקם וחבריו במו ידיהם‪ .‬השכונה כולה מדברת על המועדון‪ ,‬אך עמיקם טרם אמר די;‬
‫משפר פה‪ ,‬דופק מסמר שם‪ ,‬ומוסיף נוי למראה הכללי‪ .‬הוא קישט את המועדון בציורים ופרחים‪ ,‬סידר‬
‫פמוטות בקיר‪ ,‬בהם מדליקים נרות בערב‪ ,‬ופרסה ל"מזל טוב"‪ .‬מועדונו של עמיקם הפך להיות פינת חמד‬

‫של ילדי רחוב כצנלסון בגבעתיים‪ ,‬בו הם עורכים קבלות שבת ופעולות חברותיות אחרות‪.‬‬
‫כדי לשכלל את המקום עוד יותר החליטו עמיקם וחבריו לגבות דמי חבר של ‪ 50‬פרוטה לשבוע‪ .‬מן‬

‫ההכנסות הראשונות קנו מנעול‪ .‬ההוצאה הבאה – הדגל הלאומי וסיסמה מיוחדת לחג העשור‪.‬‬
‫שאיפתו הגדולה של עמיקם לשנת העשור היא שיאפשרו לדודיו ובן דודו לעלות מפולין לארץ‪" .‬הדבר‬

‫הראשון שאתן לבן דודי"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬היא מיטתי; ודבר שני – אכניס אותו למועדוננו כחבר כבוד"‪.‬‬

‫שנות ילדות לרעם פצצות‬

‫"בום! בום! בום!" – שעה שהפצצות הראשונות ירדו על תל אביב‪ ,‬נולדה אטיה דייטש בבית החולים‬
‫"אסותא"‪ ,‬קילומטר אחד ממקום ההפצצה‪ .‬את הימים הראשונים לחייה בילתה עם ִאמה במקלט‪ ,‬ורעם‬
‫תותחים והפגזות היה שיר הערש שהרדימּה מדי ערב‪ .‬האב לא היה נוכח כשילדתו הבכורה חזרה עם אמה‬

‫מבית החולים‪ .‬קראוהו לחזית‪ .‬משבא לחופשתו הראשונה‪ ,‬הייתה אטיה יצור צוהל‪ ,‬בת שישה חודשים‪.‬‬
‫אפשר ובגלל הנעימה הלא‪-‬מוסיקאלית‪ ,‬שליוותה את אטיה בימים הראשונים לחייה‪ ,‬התפתח בה חוש‬
‫מוסיקלי ניכר‪ .‬היא מרבה לנגן בפסנתר ולומדת לרקוד‪" .‬אני אוהבת מאד מחולות ומוסיקה"‪ ,‬אומרת היא‪.‬‬
‫שאיפתה להיות גננת‪ ,‬ובינתיים מגלה היא את כשרונה זה בטיפולה באחיה ואחותה הצעירים‪ .‬כן אוהבת‬

‫שערי עיתוני ילדים מתש"ח‪" :‬דבר לילדים" מ‪ 4-‬בדצמבר ‪ 1947‬ומ‪ 17-‬ביוני ‪1948‬‬

‫מבטים נוספים ‪189‬‬
   186   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196