Page 192 - יום שישי הגדול
P. 192
היא לקרוא בתנ"ך ,הן בבית הספר והן בשעות הפנאי .חבריה לכיתה לומדים עתה את שמואל א' ,אך אטיה
הגיעה כבר לספר מלכים .שאיפתה לשנת העשור ,ובכלל – "שיהיה שלום ושכל כלי הנשק ישמיעו רק
מנגינות יפות"...
"עליתי בתוך אמבטיה"
"הביאו אותי לארץ בצורה משונה" ,מספרת חיה דונצ'ר ,לה עיניים שחורות ולוהטות" .אף חפץ
או מזוודה לא נשארו להורי ,בהגיעם לנמל חיפה אחרי גלגוליהם הרבים" .לא צרור ולא תרמיל ,אלא
אמבטיית-פח קטנה ,ובתוכה – רכושם היחידי ,תינוקת צוהלת .זאת הייתי אני...
"השמעת על עלילתה של האנייה 'מולדת' ונוסעיה?" שואלת חיה" .הורי היו בין העולים שבאו אתה
לחיפה ,והבריטים לא הרשו להם לעלות לחוף .רצו לשלוח את העולים בחזרה .לאן? לא היה להם לאן
לחזור .כל שאיפתם של הורי הייתה לבוא לארץ-ישראל .הם סבלו הרבה ,עברו גבולות בלילה ,נדדו ממקום
למקום ,עד שמצאו אנייה שמוכנה הייתה לקחתם עד חיפה .שם ארבו להם הבריטים וירו עליהם ,השליכו
פצצות מדמיעות ולא נתנו להם לרדת .העולים התקוממו ,השליכו תפוחי אדמה ,עגבניות ובקבוקים – 'כלי
הנשק' היחידים שלהם .נוסעים רבים קפצו למים ,וניסו להגיע לחוף .את הורי הביאו לאי קפריסין ,שם חיו
שנה שלמה .עד שבה' באייר תש"ח ,פתח רופא המחנה את המקלט ,רץ אל אמי (בדיוק אז היא התחילה
להיות אמי) בחדר הסמוך ואמר לה" :מזל טוב! הבאת בת למדינה!" וכשמלא החודש הראשון לחיי,
הביאוני הורי באמבטיית פח קטנה חזרה לחיפה .הפעם היו כל השוטרים והעובדים בנמל יהודים ,והם
קיבלו את העולים בשמחה רבה .בינתיים גדלתי הרבה ,ויש לי אמבטיה חדשה וגדולה".
חיה ,הוריה ואחותה הקטנה גרים בחדר קטן ,ובתוכו מקרר וכלי מטבח; החדר משמש חדר שינה ואוכל;
אך חדר זה הוא חביב ומקושט פרחים .אביה של חיה נכה ,ואימה עובדת קשה .אך בין בני המשפחה
שוררת אווירה עליזה ושלווה ,וכל אחד ממלא את תפקידו ברצון .חיה היא ילדה מסודרת וחביבה; היא
עוזרת לנקות את הבית ולרחוץ את הכלים .בבית הספר נוהגת היא לעזור למורה ,מנקה את הלוח ,ונבחרת
לעיתים לתורנות .שקטה היא וחיננית ,ותמיד מוכנה להושיט יד לחברים .חלומה – דירה יפה וחדר משלה.
"קשה וארוכה הייתה הדרך עד שנולדה מדינתנו" ,אומרת חיה" ,ולא קלות היו שנותיה הראשונות .בינתיים
קטנה אני ואיני יכולה לעשות הרבה .אך רוצה אני לעזור למדינה ולהביא תועלת ככל שאוכל".
נולד בחיוך על שפתיו
חיוך רחב היה שפוך על שפתי יהודה עזרי ,כשגיליתי אותו בפתח תקווה .גם במשך שיחתנו המפורטת
לא עזבו חיוכו הלבבי .ולא היה זה חיוך מעושה ,אלא חיוך זורח ומחמם .בכך מודה עלייה ,אחותו הגדולה:
"אפילו אם הוא מקבל מכות ,הריהו בוכה ומחייך גם יחד"...
יהודה נולד ,כנראה ,עם חיוך על שפתיו .דומה ,כי חש את הבשורה שהביא יום הולדתו לעם ישראל.
אך לאחר שמחת המדינה הנולדת באו צרות רבות על משפחת עזרי .אביו של יהודה רחוק היה ,בשרתו
בצבא" .הפרוטה לא הייתה מצויה בבית ,כדי לערוך את ברית המילה" ,מספרת עלייה ,המטפלת בילדים
הקטנים עת ההורים נמצאים בעבודה" .צריכים היינו לדחות את ברית המילה של יהודה ,והיינו עצובים.
והנה קרה נס :סבתא מצאה פח ביסקוויטים נשכח ,שכן אחד הביא בקבוק יין ,והשמחה הייתה שלמה".
כבר בינקותו העדיף יהודה לאמץ את שרירי גופו יותר משרירי מוחו .היום הוא ספורטאי מובהק,
190יום שישי הגדול
הגיעה כבר לספר מלכים .שאיפתה לשנת העשור ,ובכלל – "שיהיה שלום ושכל כלי הנשק ישמיעו רק
מנגינות יפות"...
"עליתי בתוך אמבטיה"
"הביאו אותי לארץ בצורה משונה" ,מספרת חיה דונצ'ר ,לה עיניים שחורות ולוהטות" .אף חפץ
או מזוודה לא נשארו להורי ,בהגיעם לנמל חיפה אחרי גלגוליהם הרבים" .לא צרור ולא תרמיל ,אלא
אמבטיית-פח קטנה ,ובתוכה – רכושם היחידי ,תינוקת צוהלת .זאת הייתי אני...
"השמעת על עלילתה של האנייה 'מולדת' ונוסעיה?" שואלת חיה" .הורי היו בין העולים שבאו אתה
לחיפה ,והבריטים לא הרשו להם לעלות לחוף .רצו לשלוח את העולים בחזרה .לאן? לא היה להם לאן
לחזור .כל שאיפתם של הורי הייתה לבוא לארץ-ישראל .הם סבלו הרבה ,עברו גבולות בלילה ,נדדו ממקום
למקום ,עד שמצאו אנייה שמוכנה הייתה לקחתם עד חיפה .שם ארבו להם הבריטים וירו עליהם ,השליכו
פצצות מדמיעות ולא נתנו להם לרדת .העולים התקוממו ,השליכו תפוחי אדמה ,עגבניות ובקבוקים – 'כלי
הנשק' היחידים שלהם .נוסעים רבים קפצו למים ,וניסו להגיע לחוף .את הורי הביאו לאי קפריסין ,שם חיו
שנה שלמה .עד שבה' באייר תש"ח ,פתח רופא המחנה את המקלט ,רץ אל אמי (בדיוק אז היא התחילה
להיות אמי) בחדר הסמוך ואמר לה" :מזל טוב! הבאת בת למדינה!" וכשמלא החודש הראשון לחיי,
הביאוני הורי באמבטיית פח קטנה חזרה לחיפה .הפעם היו כל השוטרים והעובדים בנמל יהודים ,והם
קיבלו את העולים בשמחה רבה .בינתיים גדלתי הרבה ,ויש לי אמבטיה חדשה וגדולה".
חיה ,הוריה ואחותה הקטנה גרים בחדר קטן ,ובתוכו מקרר וכלי מטבח; החדר משמש חדר שינה ואוכל;
אך חדר זה הוא חביב ומקושט פרחים .אביה של חיה נכה ,ואימה עובדת קשה .אך בין בני המשפחה
שוררת אווירה עליזה ושלווה ,וכל אחד ממלא את תפקידו ברצון .חיה היא ילדה מסודרת וחביבה; היא
עוזרת לנקות את הבית ולרחוץ את הכלים .בבית הספר נוהגת היא לעזור למורה ,מנקה את הלוח ,ונבחרת
לעיתים לתורנות .שקטה היא וחיננית ,ותמיד מוכנה להושיט יד לחברים .חלומה – דירה יפה וחדר משלה.
"קשה וארוכה הייתה הדרך עד שנולדה מדינתנו" ,אומרת חיה" ,ולא קלות היו שנותיה הראשונות .בינתיים
קטנה אני ואיני יכולה לעשות הרבה .אך רוצה אני לעזור למדינה ולהביא תועלת ככל שאוכל".
נולד בחיוך על שפתיו
חיוך רחב היה שפוך על שפתי יהודה עזרי ,כשגיליתי אותו בפתח תקווה .גם במשך שיחתנו המפורטת
לא עזבו חיוכו הלבבי .ולא היה זה חיוך מעושה ,אלא חיוך זורח ומחמם .בכך מודה עלייה ,אחותו הגדולה:
"אפילו אם הוא מקבל מכות ,הריהו בוכה ומחייך גם יחד"...
יהודה נולד ,כנראה ,עם חיוך על שפתיו .דומה ,כי חש את הבשורה שהביא יום הולדתו לעם ישראל.
אך לאחר שמחת המדינה הנולדת באו צרות רבות על משפחת עזרי .אביו של יהודה רחוק היה ,בשרתו
בצבא" .הפרוטה לא הייתה מצויה בבית ,כדי לערוך את ברית המילה" ,מספרת עלייה ,המטפלת בילדים
הקטנים עת ההורים נמצאים בעבודה" .צריכים היינו לדחות את ברית המילה של יהודה ,והיינו עצובים.
והנה קרה נס :סבתא מצאה פח ביסקוויטים נשכח ,שכן אחד הביא בקבוק יין ,והשמחה הייתה שלמה".
כבר בינקותו העדיף יהודה לאמץ את שרירי גופו יותר משרירי מוחו .היום הוא ספורטאי מובהק,
190יום שישי הגדול
