Page 196 - יום שישי הגדול
P. 196
הוא עוזר לחבריו בלימודיהם ומקווה להיות מורה .משאלתו היא "שלכל תושבי המדינה תהיה פרנסה
ושלא יהיה בה אף מחוסר עבודה אחד".
בן השיכון "המתפקע"
"מאושר אני להיות ילד העצמאות יותר מאשר אילו הייתי זוכה במפעל הפיס" ,אומר חנוך ישראל זקס,
הגר בשיכון "המתפקע" המפורסם בעפולה .מדוע מתפקע השיכון? כיוון שקירות כל הבתים נסדקו ,ויש
בהם חריצים כה גדולים ,עד שחנוך יכול להציץ ולדבר דרכם עם ילדי הדירה השכנה.
המאורע הגדול בחייו של חנוך הוא ,לדעתו ,שהביאו לו אח קטן הביתה" .הוא היה כל כך אדום"...
ועוד זוכר הוא את המצעד הגדול ,שנערך בתל-אביב ביום העצמאות" .אבי הכין לי הפתעה ולקח אותי
לשם .הייתה צפיפות נוראה ,ואבי הושיב אותי על כתפיו .כך יכולתי להתבונן במתרחש .פתאום נפלו נעלי
לתוך ההמון ואי אפשר היה למצאן .נפצעתי בשתי רגלי ,וגם תעינו בדרך לאוטובוס ,אבל לבסוף נגמר
הכל בשלום".
הוא שמח שהקימו בעפולה את בית החרושת לסוכר הראשון בארץ .ימים שלמים לא זזו הילדים משם,
"כי היה נורא מעניין להסתכל בנעשה".
הנושאים האהובים עליו במיוחד הם מולדת וחשבון" .זה מעניין ,וזה הולך לי "...בכלל חנוך הוא נער
חברותי ,שאינו אוהב להבליט את עצמו ,ומוכן להתחלק בכל עם חבריו" .אני בעצם רוצה בעיקר בדבר
אחד :לחיות בשיכון שאינו מתפקע ...ושיביאו טלוויזיה לארץ ,כך שאפשר יהיה לשבת בבית ועם זאת
לראות את העדלאידע ואת מצעדי העשור".
העיקר – שיהיה שלום!
"צ'פות! צ'פות! – יהודי ארור" – היו השכנים לועגים ליהודים ,שגרו ביניהם באיזמיר שבטורקיה.
כשילד היה מרביץ לרעהו ,תמיד היה הילד היהודי אשם .מה שלא קרה – רעידת אדמה ,בצורת או שיטפון
– הייתה זו אשמת היהודים" .ברוך השם ,ילדי גדלים בארץ ואינם מרגישים בכל זה .כאן מותר הכל –
להרביץ ,ללכת לאן שרוצים ולהגיד מה שחושבים .ברוך השם ,כולנו יהודים כאן" ,מחייכת אמו של שלמה
ישראל אציגמן ,שנולד בבית החולים "אגרובנק" באיזמיר ,בשעה שבה הניפו את הדגל הכחול-לבן על
גג בית הכנסת שמעבר לרחוב לכבוד הכרזת המדינה" .צריכים לקרוא לילד ישראל" אמר הרב ,וההורים
עשו כדבריו.
בהיותו בן שמונה חודשים עלה שלמה-ישראל עם הוריו ,אחיו ואחותו לארץ .זיכרונותיו הראשונים
בארץ הם מבית החולים .הוא קפץ מעגלת החלבן ושבר את רגלו .זה היה מאד לא נעים .מאז למד" :אם
לקפוץ ,אז לאט".
בבית (בצריף עמידר) באזּור משתדל ישראל לשמור על השלום ,ותמיד הוא מוותר לאחיו השובב,
כדי למנוע חיכוכים .הוא עוזר לאמו בבישול ובקניות ועובד בגינה ,וכשהוא מתחיל במפעל כלשהו,
הריהו משתדל תמיד לגמור אותו .מאד היה רוצה להיות רופא או עורך דין" ,או משהו אחד מלומד" ,בו
משתמשים בשכל ולא צריכים לקבל או להרביץ מכות"...
דבר לילדים ,גיליון חג העשור למדינה 17 ,באפריל 1958
194יום שישי הגדול
ושלא יהיה בה אף מחוסר עבודה אחד".
בן השיכון "המתפקע"
"מאושר אני להיות ילד העצמאות יותר מאשר אילו הייתי זוכה במפעל הפיס" ,אומר חנוך ישראל זקס,
הגר בשיכון "המתפקע" המפורסם בעפולה .מדוע מתפקע השיכון? כיוון שקירות כל הבתים נסדקו ,ויש
בהם חריצים כה גדולים ,עד שחנוך יכול להציץ ולדבר דרכם עם ילדי הדירה השכנה.
המאורע הגדול בחייו של חנוך הוא ,לדעתו ,שהביאו לו אח קטן הביתה" .הוא היה כל כך אדום"...
ועוד זוכר הוא את המצעד הגדול ,שנערך בתל-אביב ביום העצמאות" .אבי הכין לי הפתעה ולקח אותי
לשם .הייתה צפיפות נוראה ,ואבי הושיב אותי על כתפיו .כך יכולתי להתבונן במתרחש .פתאום נפלו נעלי
לתוך ההמון ואי אפשר היה למצאן .נפצעתי בשתי רגלי ,וגם תעינו בדרך לאוטובוס ,אבל לבסוף נגמר
הכל בשלום".
הוא שמח שהקימו בעפולה את בית החרושת לסוכר הראשון בארץ .ימים שלמים לא זזו הילדים משם,
"כי היה נורא מעניין להסתכל בנעשה".
הנושאים האהובים עליו במיוחד הם מולדת וחשבון" .זה מעניין ,וזה הולך לי "...בכלל חנוך הוא נער
חברותי ,שאינו אוהב להבליט את עצמו ,ומוכן להתחלק בכל עם חבריו" .אני בעצם רוצה בעיקר בדבר
אחד :לחיות בשיכון שאינו מתפקע ...ושיביאו טלוויזיה לארץ ,כך שאפשר יהיה לשבת בבית ועם זאת
לראות את העדלאידע ואת מצעדי העשור".
העיקר – שיהיה שלום!
"צ'פות! צ'פות! – יהודי ארור" – היו השכנים לועגים ליהודים ,שגרו ביניהם באיזמיר שבטורקיה.
כשילד היה מרביץ לרעהו ,תמיד היה הילד היהודי אשם .מה שלא קרה – רעידת אדמה ,בצורת או שיטפון
– הייתה זו אשמת היהודים" .ברוך השם ,ילדי גדלים בארץ ואינם מרגישים בכל זה .כאן מותר הכל –
להרביץ ,ללכת לאן שרוצים ולהגיד מה שחושבים .ברוך השם ,כולנו יהודים כאן" ,מחייכת אמו של שלמה
ישראל אציגמן ,שנולד בבית החולים "אגרובנק" באיזמיר ,בשעה שבה הניפו את הדגל הכחול-לבן על
גג בית הכנסת שמעבר לרחוב לכבוד הכרזת המדינה" .צריכים לקרוא לילד ישראל" אמר הרב ,וההורים
עשו כדבריו.
בהיותו בן שמונה חודשים עלה שלמה-ישראל עם הוריו ,אחיו ואחותו לארץ .זיכרונותיו הראשונים
בארץ הם מבית החולים .הוא קפץ מעגלת החלבן ושבר את רגלו .זה היה מאד לא נעים .מאז למד" :אם
לקפוץ ,אז לאט".
בבית (בצריף עמידר) באזּור משתדל ישראל לשמור על השלום ,ותמיד הוא מוותר לאחיו השובב,
כדי למנוע חיכוכים .הוא עוזר לאמו בבישול ובקניות ועובד בגינה ,וכשהוא מתחיל במפעל כלשהו,
הריהו משתדל תמיד לגמור אותו .מאד היה רוצה להיות רופא או עורך דין" ,או משהו אחד מלומד" ,בו
משתמשים בשכל ולא צריכים לקבל או להרביץ מכות"...
דבר לילדים ,גיליון חג העשור למדינה 17 ,באפריל 1958
194יום שישי הגדול
