Page 73 - יום שישי הגדול
P. 73
ההכרזה החגיגית
מתקרבת השעה ארבע .האווירה נעשית דחופה ,וכאילו עוצרים את הנשימה.
משדר הרדיו -במצב הכן.
בן-גוריון קם .שירת "התקווה" מצלצלת כתפילת הודיה .נגולה מגילת הקלף ,ובן-גוריון קורא את
המילים המחוקקות ,הנהדרות בפשטותן.
בשעה ארבע ושבע דקות אנו שומעים את המשפט שייזכר לדורי דורות:
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל ,היא מדינת ישראל".
כל הנאספים קמים ומוחאים כפיים .קרני השמש חודרות מבעד לתקרה ,ונאבקות עם האור המלאכותי
של "כרמל פילם" ופרמונט ואחרים ,המסריטים וקולטים את הרגע .עיתונאי חוץ לארץ -סטון ,קמחי
ואחרים נדהמים ואצבעותיהם מפרפרות ,כשהם רושמים את המשפט:
"מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו על הכרזה זו" .רטט עובר בתוך האולם.
עיניים זולגות דמעות .הרב פישמן קם ,ובקול חנוק ,ספוג בכי ,הוא מברך ברכת "שהחיינו".
כל הנאספים קמים ,חובשים כובע ,וכמו קהל מתפללים עונים אחרי הרב ":אמן".
מוזיאון תל אביב הופך באותו רגע למקום קדוש ,לבית תפילה.
כיסופים של דורות וציפייתם של מיליוני יהודים ברחבי עולם מתקפלים ברגע זה יחדיו באותו מעמד
בלתי נשכח.
אין חובק איש את רעהו כנהוג בקונגרסים ציוניים .הכל עצור ,כאילו מאובן .עמידת דום לכבוד הרגע
הגדול.
החגיגיות דומה ליום כיפור ,שהוא יום חשבון הנפש ויום הדין.
ובקרוא בן-גוריון את החוק הראשון של מדינת ישראל ,שוב עובר רטט:
"הוראות החוק הנובעות מ'הספר הלבן' משנת 1939בטלות בזה ומבוטלות".
מחיאות כפיים .המחוקקים והשותפים .אנחנו .חוק לישראל.
ללא מליצה ,ללא טקס חגיגי ,במעשים ערוך המעמד ,שהוא כולו מחייב וחדור אחריות.
החתימה על מגילת העצמאות
מתחילה החתימה.
בן-גוריון מכריז את שמו של כל אחד מהחותמים ,ומזמין אותו בצירוף הכינוי" :אדון".
שרתוק אוחז בקצה המגילה של קלף כיהודי אדוק ,שמחזיק בגווילים בשעת קריאת התורה.
הוא אינו משמיט לרגע את מגילת הקלף מידו ,כמשרת העם.
חותמים על המגילה בני כל העדות ,מתימן ומעדות המזרח ,ובאות-כוח הנשים ,הגב' כגן וגולדה
מאירסון ,שחתימתן מתקבלת במחיאות כפיים ,כאות לכך שגם לנשים חלק ונחלה במגילת היסוד של
מדינת ישראל.
מצטערים שבאי-הכוח מירושלים לא הגיעו.
הידיים הזריזות של העיתונאים רושמות ,והצלמים חוטפים דמויות ללא הרף.
כל הטקס ארך חצי שעה ,והסתיים בנגינת "התקווה" על ידי התזמורת הסימפונית.
מדינה נולדת 71
מתקרבת השעה ארבע .האווירה נעשית דחופה ,וכאילו עוצרים את הנשימה.
משדר הרדיו -במצב הכן.
בן-גוריון קם .שירת "התקווה" מצלצלת כתפילת הודיה .נגולה מגילת הקלף ,ובן-גוריון קורא את
המילים המחוקקות ,הנהדרות בפשטותן.
בשעה ארבע ושבע דקות אנו שומעים את המשפט שייזכר לדורי דורות:
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל ,היא מדינת ישראל".
כל הנאספים קמים ומוחאים כפיים .קרני השמש חודרות מבעד לתקרה ,ונאבקות עם האור המלאכותי
של "כרמל פילם" ופרמונט ואחרים ,המסריטים וקולטים את הרגע .עיתונאי חוץ לארץ -סטון ,קמחי
ואחרים נדהמים ואצבעותיהם מפרפרות ,כשהם רושמים את המשפט:
"מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו על הכרזה זו" .רטט עובר בתוך האולם.
עיניים זולגות דמעות .הרב פישמן קם ,ובקול חנוק ,ספוג בכי ,הוא מברך ברכת "שהחיינו".
כל הנאספים קמים ,חובשים כובע ,וכמו קהל מתפללים עונים אחרי הרב ":אמן".
מוזיאון תל אביב הופך באותו רגע למקום קדוש ,לבית תפילה.
כיסופים של דורות וציפייתם של מיליוני יהודים ברחבי עולם מתקפלים ברגע זה יחדיו באותו מעמד
בלתי נשכח.
אין חובק איש את רעהו כנהוג בקונגרסים ציוניים .הכל עצור ,כאילו מאובן .עמידת דום לכבוד הרגע
הגדול.
החגיגיות דומה ליום כיפור ,שהוא יום חשבון הנפש ויום הדין.
ובקרוא בן-גוריון את החוק הראשון של מדינת ישראל ,שוב עובר רטט:
"הוראות החוק הנובעות מ'הספר הלבן' משנת 1939בטלות בזה ומבוטלות".
מחיאות כפיים .המחוקקים והשותפים .אנחנו .חוק לישראל.
ללא מליצה ,ללא טקס חגיגי ,במעשים ערוך המעמד ,שהוא כולו מחייב וחדור אחריות.
החתימה על מגילת העצמאות
מתחילה החתימה.
בן-גוריון מכריז את שמו של כל אחד מהחותמים ,ומזמין אותו בצירוף הכינוי" :אדון".
שרתוק אוחז בקצה המגילה של קלף כיהודי אדוק ,שמחזיק בגווילים בשעת קריאת התורה.
הוא אינו משמיט לרגע את מגילת הקלף מידו ,כמשרת העם.
חותמים על המגילה בני כל העדות ,מתימן ומעדות המזרח ,ובאות-כוח הנשים ,הגב' כגן וגולדה
מאירסון ,שחתימתן מתקבלת במחיאות כפיים ,כאות לכך שגם לנשים חלק ונחלה במגילת היסוד של
מדינת ישראל.
מצטערים שבאי-הכוח מירושלים לא הגיעו.
הידיים הזריזות של העיתונאים רושמות ,והצלמים חוטפים דמויות ללא הרף.
כל הטקס ארך חצי שעה ,והסתיים בנגינת "התקווה" על ידי התזמורת הסימפונית.
מדינה נולדת 71
