Page 75 - יום שישי הגדול
P. 75
יום השישי הארוך
ב 1963-חגגה ישראל את יום הולדתה ה.15-
בעיני עצמה היא נראתה בוגרת דיה ,כדי להשקיף על יומה הראשון.
העיתונאית רימונה די-נור אספה פרטים ונתונים על יום השישי ההיסטורי ההוא,
והדברים נראים תמימים קמעא בפרספקטיבה של יותר מ 50-השנים הבאות
רימונה די-נור
דומה שהפנים הנפולות והזועמות היחידות ,שנראו אותו יום ,היו פניו של סר אלן קנינגהאם -
הנציב העליון האחרון בארץ ישראל .וייתכן שלולא הפנים מלאי התרעומת הללו ,שליוו את ההצדעות
ה"אנגליות" ,את סקירת משמרות הכבוד ואת מילות הפרידה הרשמיות -לא הייתה לתושבי הארץ
היהודים סיבה להלך אותו יום בפנים מאירות וצוהלות ,שכן אותם טקסים חפוזים -בין שהאירו את פניהם
של אלה ובין שהשחירו את פניהם של אלה -סימלו עובדה צנועה :הסתיים המנדט הבריטי בארץ ישראל.
בשעה 8:00בדיוק ,בבוקרו החמים של יום השישי ,ה 14-במאי ,1948יצא סר אלן קנינגהאם את שער
בית הממשלה בירושלים בצעדים בטוחים ומדודים .זה היה צעדו הראשון -החוצה .כך החל היום הצפוף
ביותר ,הארוך ביותר והדחוס ביותר שידעו אולי תושבי הארץ אי פעם .אלה היו השעות האחרונות של
חבלי הלידה של מדינת ישראל.
האוויר של אותו יום היה ספוג בהיסטוריה .כל אחד ידע והרגיש שהוא "נושם" היסטוריה .רבבות לא
נתנו בלילה תנומה לעיניהם .רבים "עלו לרגל" לעיר העברית תל-אביב ,להיות בה ביום ההכרזה" .עדיין
לא הוחלט אם תל-אביב תהיה עיר בירה" -נאמר בשולי עיתון ערב .דגלי כחול-לבן הציצו ממרפסות
העיר חיפה ,וירושלים הייתה במצור .החשמל לא פעל בה מהבוקר ,והיה חשש שתושביה לא ישמעו את
טקס ההכרזה.
כותרות העיתונים זעקו ,כיודעות את גודל השעה" :היום תוכרז מדינת ישראל בישיבה חגיגית של
מועצת העם"; "המנדט מת! תחי מדינתנו!" .העמודים הפנימיים של העיתונים מיהרו לפרש ולהסביר,
לשמוח ולהשתפך" :היינו כחולמים"; "הממשלה הראשונה"; "אחר מיטתו של המנדט"; "לדמותה של
המדינה העברית"; ונופך הוסיפו פסוקים ומובאות מהתנ"ך ומדברי חכמים על גאולה ועצמאות ,ששובצו
בין ידיעה למאמר.
גם מהמודעות הקטנות ,העושות את השגרה ,את ה"יום-יום" ,עלו הבל ההיסטוריה ו"ריחו" של
היום" :דגלים לאומיים -להשיג אצל ירקוני ,רחוב נחלת בנימין ,11תל-אביב" .מתחת לטור מודעות
בעיתון יומי נרשם" :יום שישי ,סוף ממשלת המנדט" ,ושתי שורות פטריוטיות הכריזו" :לחיילינו! חפצים
צבאיים :בטלדרסים ,בגדי חאקי ,ילקוטים ,להשיג אצל קלויזנר ,רחוב המלך ג'ורג' 26תל-אביב" .אין ספק
ששמחתם של פרד קוזנמן ומרת טרודה לבית לוינסון ,ה"שמחים להודיע על הולדת בנם בכורם" ,הייתה
שמחה תרתי-משמע" .תאומות נולדו לנו" ,בישרו נעמי ושמעון לס ,ובאותיות מאירות עיניים ,שהשמחה
קופצת מהן ,הם ציינו" :ערב המדינה העברית ,תש"ח".
דפי יומן תחנת המשטרה בתל אביב היו ריקים אותו יום .כל פשע רציני לא אירע :שתי נשים מתקוטטות
נעצרו; אבדו עקבותיו של נער אלמוני ,שלא שב הביתה מבית הספר; נגנבה מכונית ,אך במקום אחר
מדינה נולדת 73
ב 1963-חגגה ישראל את יום הולדתה ה.15-
בעיני עצמה היא נראתה בוגרת דיה ,כדי להשקיף על יומה הראשון.
העיתונאית רימונה די-נור אספה פרטים ונתונים על יום השישי ההיסטורי ההוא,
והדברים נראים תמימים קמעא בפרספקטיבה של יותר מ 50-השנים הבאות
רימונה די-נור
דומה שהפנים הנפולות והזועמות היחידות ,שנראו אותו יום ,היו פניו של סר אלן קנינגהאם -
הנציב העליון האחרון בארץ ישראל .וייתכן שלולא הפנים מלאי התרעומת הללו ,שליוו את ההצדעות
ה"אנגליות" ,את סקירת משמרות הכבוד ואת מילות הפרידה הרשמיות -לא הייתה לתושבי הארץ
היהודים סיבה להלך אותו יום בפנים מאירות וצוהלות ,שכן אותם טקסים חפוזים -בין שהאירו את פניהם
של אלה ובין שהשחירו את פניהם של אלה -סימלו עובדה צנועה :הסתיים המנדט הבריטי בארץ ישראל.
בשעה 8:00בדיוק ,בבוקרו החמים של יום השישי ,ה 14-במאי ,1948יצא סר אלן קנינגהאם את שער
בית הממשלה בירושלים בצעדים בטוחים ומדודים .זה היה צעדו הראשון -החוצה .כך החל היום הצפוף
ביותר ,הארוך ביותר והדחוס ביותר שידעו אולי תושבי הארץ אי פעם .אלה היו השעות האחרונות של
חבלי הלידה של מדינת ישראל.
האוויר של אותו יום היה ספוג בהיסטוריה .כל אחד ידע והרגיש שהוא "נושם" היסטוריה .רבבות לא
נתנו בלילה תנומה לעיניהם .רבים "עלו לרגל" לעיר העברית תל-אביב ,להיות בה ביום ההכרזה" .עדיין
לא הוחלט אם תל-אביב תהיה עיר בירה" -נאמר בשולי עיתון ערב .דגלי כחול-לבן הציצו ממרפסות
העיר חיפה ,וירושלים הייתה במצור .החשמל לא פעל בה מהבוקר ,והיה חשש שתושביה לא ישמעו את
טקס ההכרזה.
כותרות העיתונים זעקו ,כיודעות את גודל השעה" :היום תוכרז מדינת ישראל בישיבה חגיגית של
מועצת העם"; "המנדט מת! תחי מדינתנו!" .העמודים הפנימיים של העיתונים מיהרו לפרש ולהסביר,
לשמוח ולהשתפך" :היינו כחולמים"; "הממשלה הראשונה"; "אחר מיטתו של המנדט"; "לדמותה של
המדינה העברית"; ונופך הוסיפו פסוקים ומובאות מהתנ"ך ומדברי חכמים על גאולה ועצמאות ,ששובצו
בין ידיעה למאמר.
גם מהמודעות הקטנות ,העושות את השגרה ,את ה"יום-יום" ,עלו הבל ההיסטוריה ו"ריחו" של
היום" :דגלים לאומיים -להשיג אצל ירקוני ,רחוב נחלת בנימין ,11תל-אביב" .מתחת לטור מודעות
בעיתון יומי נרשם" :יום שישי ,סוף ממשלת המנדט" ,ושתי שורות פטריוטיות הכריזו" :לחיילינו! חפצים
צבאיים :בטלדרסים ,בגדי חאקי ,ילקוטים ,להשיג אצל קלויזנר ,רחוב המלך ג'ורג' 26תל-אביב" .אין ספק
ששמחתם של פרד קוזנמן ומרת טרודה לבית לוינסון ,ה"שמחים להודיע על הולדת בנם בכורם" ,הייתה
שמחה תרתי-משמע" .תאומות נולדו לנו" ,בישרו נעמי ושמעון לס ,ובאותיות מאירות עיניים ,שהשמחה
קופצת מהן ,הם ציינו" :ערב המדינה העברית ,תש"ח".
דפי יומן תחנת המשטרה בתל אביב היו ריקים אותו יום .כל פשע רציני לא אירע :שתי נשים מתקוטטות
נעצרו; אבדו עקבותיו של נער אלמוני ,שלא שב הביתה מבית הספר; נגנבה מכונית ,אך במקום אחר
מדינה נולדת 73
