Page 111 - עין לעציון
P. 111
מולוטוב' במינוח הימים ההם) .הכוחות העדיפים של האויב גברו לבסוף על מגיני
השער ופרצו לתוך הקיבוץ ,כשהמשוריינים יורים לכל עבר ,ואחריהם מגיעים מאות
פורעים מהסביבה .המגינים ניסו לתפוס עמדות משנה.
מפקד היישוב ,אברהם פישגרונד ,ניסה להשיג הפסקת אש .הוא צעד בשביל העובר
מחדר האוכל של בית המרגוע ,לעבר אחד התוקפים ,הרים ידיו וקרא' :חלאס' (נגמר).
הערבי שוחח אתו מספר שניות ,ולאחר מכן ירה בו והרגו .נשמעה קריאה' :הפסק אש'.
מן הגזרה הדרומית ,שמגיניה לא היו מודעים למה שהתרחש בחלק הצפוני והמרכזי
של הקיבוץ -נמשכה האש .כשהגיעה אל המגינים ההוראה להפסיק את האש ,הם
היססו ,כיוון שמכל העברים נורתה אש לעבר הקיבוץ ,והמוני ערבים שעטו לתוכו.
יעקב אלטמן ,מפקד הגוש בפועל (לאחר נפילתו של מוש ופציעתו של אברשה טמיר,
הסגן לנושאים המבצעיים) ,נתן הוראה להפסיק את האש ,ובד-בבד לחבל בכלי הנשק.
היריות פסקו ,ואלפי ערבים צוהלים פרצו לחצר הקיבוץ ,כשהם זועקים 'דיר יאסין'
ובוזזים את הבתים ואת הרכוש.
למגינים ,שמספרם הלך והצטמצם ,לאחר שרבים נפגעו ונהרגו ,לא נותר אלא
להיכנע .קצין לגיון ריכז קבוצה של עשרות מהם ,והם הניחו את נשקם בערימה .הוא
ביקש לצלמם והם הסתדרו בשורה .לפתע נפתחה אש לעבר המגינים שנאספו ברחבה.
חלקם נפגעו ואחרים חידשו את המאבק בידיים חשופות ,עד שנפלו בקרב11.
עד כמה שידוע ,הבקשה לצילום הייתה של קציני הלגיון .הם הצטוו להביא שבויים
למסע ניצחון לכבוד המלך עבדאללה .הצלם היה יהודי בשם ישראל נתח ,שהיה בעצם
מושתל של שירות הידיעות (הש"י) של ה'הגנה' .מן העדויות שהגיעו אחרי המלחמה
לאנשי כפר עציון נראה ,כי האש נפתחה בעיקר מהמקלעים של המשוריינים שעמדו
מסביב ,ובוודאי לא מתת-מקלע אחד .כך אפשר גם ללמוד מהדברים בהמשך.
ההמשך היה נורא .להלן תיאורו המצמרר של שאול רז ,איש כפר עציון ,שלא
השתתף בקרב ,אך אסף פרטים אודותיו:
המשוריינים פתחו באש לתוך לב הנקודה .בחצר -שפך דמים .מגינים נאבקו
עם אנשי כנופיות ,כשאלה יורים בהם מטווח קרוב .חללים ופצועים נערמו
יחדיו ,וזעקותיהם האיומות מילאו את חלל העולם .קילוחי דמים פרצו מבין
הערימות וזרמו לתעלות ...ידיים פצועות עוד שלפו אקדחים ורובים מתוך
בניין המפקדה ,לעבר ההמון החוגג את נקמתו .דם ואש ונשמות פורחות .גופות
חרוכות מתבוססות בדמיהן ...רק חברים אחדים הצליחו להימלט ממקום
ההריגה ,ובכוחות אחרונים ניסו להינצל מידי האויב .קולות נפץ עזים ,יללות
איומות .ההר זעק מתוך ייסורים .מגינים טיפסו על עצים ,הסתתרו בין סלעים
וקפצו מעל גדרות .ל ִהמלט! להגיע ,לספר ולבכות 12...
עליזה פויכטוונגר הייתה אחת מארבעת הניצולים היחידים מיום הקרב השני בכפר
עציון וממסע ההרג הנורא .על שעבר עליה עד שניצלה ,סיפרה:
11קוממיות ,עמ' .197
12ש' רז ,ההר הקדוש -מלחמתו נפילתו של כפר עציון ,תל-אביב תשי"א ,עמ' .152
110עין לעציון
השער ופרצו לתוך הקיבוץ ,כשהמשוריינים יורים לכל עבר ,ואחריהם מגיעים מאות
פורעים מהסביבה .המגינים ניסו לתפוס עמדות משנה.
מפקד היישוב ,אברהם פישגרונד ,ניסה להשיג הפסקת אש .הוא צעד בשביל העובר
מחדר האוכל של בית המרגוע ,לעבר אחד התוקפים ,הרים ידיו וקרא' :חלאס' (נגמר).
הערבי שוחח אתו מספר שניות ,ולאחר מכן ירה בו והרגו .נשמעה קריאה' :הפסק אש'.
מן הגזרה הדרומית ,שמגיניה לא היו מודעים למה שהתרחש בחלק הצפוני והמרכזי
של הקיבוץ -נמשכה האש .כשהגיעה אל המגינים ההוראה להפסיק את האש ,הם
היססו ,כיוון שמכל העברים נורתה אש לעבר הקיבוץ ,והמוני ערבים שעטו לתוכו.
יעקב אלטמן ,מפקד הגוש בפועל (לאחר נפילתו של מוש ופציעתו של אברשה טמיר,
הסגן לנושאים המבצעיים) ,נתן הוראה להפסיק את האש ,ובד-בבד לחבל בכלי הנשק.
היריות פסקו ,ואלפי ערבים צוהלים פרצו לחצר הקיבוץ ,כשהם זועקים 'דיר יאסין'
ובוזזים את הבתים ואת הרכוש.
למגינים ,שמספרם הלך והצטמצם ,לאחר שרבים נפגעו ונהרגו ,לא נותר אלא
להיכנע .קצין לגיון ריכז קבוצה של עשרות מהם ,והם הניחו את נשקם בערימה .הוא
ביקש לצלמם והם הסתדרו בשורה .לפתע נפתחה אש לעבר המגינים שנאספו ברחבה.
חלקם נפגעו ואחרים חידשו את המאבק בידיים חשופות ,עד שנפלו בקרב11.
עד כמה שידוע ,הבקשה לצילום הייתה של קציני הלגיון .הם הצטוו להביא שבויים
למסע ניצחון לכבוד המלך עבדאללה .הצלם היה יהודי בשם ישראל נתח ,שהיה בעצם
מושתל של שירות הידיעות (הש"י) של ה'הגנה' .מן העדויות שהגיעו אחרי המלחמה
לאנשי כפר עציון נראה ,כי האש נפתחה בעיקר מהמקלעים של המשוריינים שעמדו
מסביב ,ובוודאי לא מתת-מקלע אחד .כך אפשר גם ללמוד מהדברים בהמשך.
ההמשך היה נורא .להלן תיאורו המצמרר של שאול רז ,איש כפר עציון ,שלא
השתתף בקרב ,אך אסף פרטים אודותיו:
המשוריינים פתחו באש לתוך לב הנקודה .בחצר -שפך דמים .מגינים נאבקו
עם אנשי כנופיות ,כשאלה יורים בהם מטווח קרוב .חללים ופצועים נערמו
יחדיו ,וזעקותיהם האיומות מילאו את חלל העולם .קילוחי דמים פרצו מבין
הערימות וזרמו לתעלות ...ידיים פצועות עוד שלפו אקדחים ורובים מתוך
בניין המפקדה ,לעבר ההמון החוגג את נקמתו .דם ואש ונשמות פורחות .גופות
חרוכות מתבוססות בדמיהן ...רק חברים אחדים הצליחו להימלט ממקום
ההריגה ,ובכוחות אחרונים ניסו להינצל מידי האויב .קולות נפץ עזים ,יללות
איומות .ההר זעק מתוך ייסורים .מגינים טיפסו על עצים ,הסתתרו בין סלעים
וקפצו מעל גדרות .ל ִהמלט! להגיע ,לספר ולבכות 12...
עליזה פויכטוונגר הייתה אחת מארבעת הניצולים היחידים מיום הקרב השני בכפר
עציון וממסע ההרג הנורא .על שעבר עליה עד שניצלה ,סיפרה:
11קוממיות ,עמ' .197
12ש' רז ,ההר הקדוש -מלחמתו נפילתו של כפר עציון ,תל-אביב תשי"א ,עמ' .152
110עין לעציון
